כולם עסוקים בשאלה: "מי אשם במחדל?" באסון במירון שגבה את חייהם של 45 בני אדם. אלה שככול הנראה נושאים באחריות נעלמו, והקריאות לוועדת חקירה גוברות ככול שחולפים הימים. לכולם ברור שניתן היה למנוע את הטרגדיה, רק שההתעסקות בזה מפנה את תשומת הלב למה שקרה, ומתעלמת ממה שיקרה.
ברחבי ישראל ישנם אתרים נוספים רבים שבהם הכתובת עוד נמצאת על הקיר. האסון הבא הוא רק עניין של זמן. בשיחה עם קציני משטרה בכירים, הם מזהירים מפני אותם אסונות שרק מחכים לקרות, ומספרים שלרוב מדובר בשילוב של כסף גדול, פוליטיקה ומאבקי אגו ושליטה.
עיקר המקומות עליהם מצביעים קציני המשטרה איתם שוחחנו, משלבים באופן לא מפתיע, מאבקים סביב נושא הדת. בחלקם הבעיה אף מורכבת יותר כשהיא כוללת גם מאבקים בינלאומיים. "לכולם יש מכנה משותף ברור וחד משמעי. אלה מקומות שהממשלה לא שולטת בהם, שאין חוקים של המדינה", אומר לנו אחד מקציני המשטרה.
הר הבית
"הר הבית זה שטח של כ-150 דונם שבו מצטופפים בכל יום שישי אלפי בני אדם והכניסות אליו צרות", אמר קצין משטרה בכיר ממחוז ירושלים. "בימים מסוימים, בשיא, אנחנו מדברים על עשרות אלפי מתפללים. באחד מימי השישי בתקופת הקורונה הגיעו להר כ-13,000 בני אדם, על אף המגבלות. אף אחד לא חשב אפילו בדמיון שלו להגביל את הכניסה שלהם", הוסיף.
"המשטרה לא יכולה לפעול שם על פי חוקי המדינה הרשמיים. כל דבר דורש את האישור של הבכירים ביותר ועד הממשלה, כשחוץ מזה יש הרבה גורמים שבוחשים בהר, מהירדנים ועד משרדי הממשלה השונים", הוא מסביר. "ההיערכות שלנו שם היא נטו אבטחה. אם נראה שם התנהלות כמו במירון, אז תהיה פה בעיה גדולה שתגבה חיי אדם. זה תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא רוצה להתעסק בו. יותר מזה, חוץ ממידעים מודיעיניים אין לנו שום מושג מה קורה בעומק ההר. נעשו שם עבודות חפירה וכנראה שגם השמדה של עתיקות. אף אחד לא יודע האם מה שנעשה שם יכול לגרום לקריסה של האזור ועד כמה המצב בטוח".
לדברי הקצין, התראות רבות יצאו מהמשטרה למשרד לביטחון פנים, לממשלה ומקומות נוספים. ככול הידוע לו אף לא מכתב לא זכה למענה, ולאיש אין כוונה לאכוף את מה שקורה על ההר. "בטח שלא להגביל כמות מתפללים", הוא טוען.
גשר המוגרבים
"סכנה נוספת בהר הבית היא גשר המוגרבים", אמר קצין המשטרה ממחוז ירושלים. "מדובר במעבר שכבר למעלה מעשור מתריעים שהוא מסוכן ועלול לקרוס, גם אנחנו (משטרה ש.י) וגם בעיריית ירושלים. אין אף גורם - שרים לביטחון פנים, השר לענייני ירושלים, וחברי כנסת רלוונטיים - שלא מכיר את הסכנה. הדברים הוצגו להם גם באופן מיוחד וגם במסגרת תכניות לאישור אירועים ותפילות", אמר קצין המשטרה.
"היו כל מני ניסיונות למצוא פתרונות אבל זה זכה להתנגדות עזה מאוד מצד הפלסטינים והירדנים. המצב, למרות כל הדו"חות והאזהרות, נשאר בדיוק כמו שהוא. שלא יהיה ספק, הגשר הזה יקרוס עם האנשים שיהיו עליו", הוא קובע. גם פה מדינת ישראל מעדיפה לעצום עיניים ולא להיכנס לעימותים.
מערת המכפלה בחברון
בכל שנה מגיעים עשרות אלפי ישראלים למערת המכפלה ביום שבת של חיי שרה. "זה אומנם בקטן, אבל נראה בדיוק כמו הפרטאץ' שקרה במירון", אמר גורם בכיר במטה הארצי. "מדובר על כמה עשרות אלפי אנשים שמגיעים ביום אחד למתחם שהוא מאוד קטן, ויש בו כניסה אחת בשגרה ואחת נוספת ביום הזה, והמספרים גדלים מדי שנה".
לדבריו, חוץ מהשטח הקטן אליו מגיעים אלפי אנשים, יש נקודות מסוכנות כמו מדרגות, שיכולות לגרום לקריסה של הקהל בצפיפות ומחנק, ממש כמו מה שראינו במירון. "היו ניסיונות לבצע שינויים בעקבות הדרישה שלנו, וגם של חלק מהאחראים למקום. אבל פה זה הפך למיני משבר דיפלומטי בגלל הפלסטינים".
ובדיוק כמו במירון, גם פה יש לא מעט בעלי בית שכל אחד מהם מעוניין לשלוט במקום. וכשיש יותר מבעל בית אחד, המשמעות בשפה הישראלית היא שאין אף גורם אחראי במקרה אסון. במקום מעורבים גם משרד הדתות, גם צה"ל, מג"ב, הישוב היהודי בחברון, חב"ד, מנהלת המנהרה ואפילו אנשי הוואקף. לדברי הגורם הבכיר, "כל גורם רוצה את השליטה אצלו בידיים גם בגלל נושאים מדיניים פוליטיים וגם, צריך להגיד, בגלל התקציבים וקופות הצדקה. מדובר בהרבה מאוד כסף שלא כולו מתועד וזה משהו שאף אחד לא רוצה לגעת בו".
יש לציין שלא במערת המכפלה ולא בהר הבית יש מי שבודק את אישורי הבטיחות או את הרישיונות הרלוונטיים למקומות בהם מתקהלים המונים.
מתחמי ענק לתפילות ולימודים
מבירור מול גורמי משטרה עולה כי בישראל הוקמו בשנים האחרונות "מתחמי ענק לתפילות". מדובר במבנים ומתחמים גדולים במיוחד, שלא פעם מגיעים אליהם למעלה מ-10,000 בני אדם. מי שיגיע למקומות מהסוג הזה, למשל בית המדרש הגדול של חסידות גור, יבחין מיד בפאר ובהדר. מבפנים זה סיפור אחרי לגמרי.
מדובר במתחמים אליהם נכנסת אותה כמות אנשים כמו במגרשי הספורט, אבל בלי כל ההסדרה והרישיונות. "אף אחד לא בדק את האישורים שניתנו למקום ולא רק שם. אף אחד לא מעז לברר איך הם קיבלו אישורי בטיחות כשבכלל לא בטוח שיש שם דרכי מילוט ליכולים להכיל את כל ההמונים שמגיעים לשם, בפיקים זה יכול להיות גם 25, 30 אלף בני אדם", אמר לנו גורם בכיר.
הגורמים מהמשטרה איתם שוחחנו מאשרים, כי העובדה שמדובר במגזר החרדי וקבוצות של בעלי כוח, מאפשרת להם לפעול בלי פיקוח הדוק, כאשר בימים אלה ממש בונים עוד כמה מתחמי ענק שכאלה בכמה מהחצרות של החסידויות הגדולות ביותר. המשטרה לא מעזה להתקרב למקומות האלה, וגם הרשויות לא אוכפות את חוקי הבנייה בשל הפחד מהחצרות החזקות.
חשוב להגיד שלא כל מתחמי הענק האלה נבנים בלי אישורים ופיקוח, אבל גם במשטרה וגם ברשויות ישנן עדויות על מה שהגדירו כ"קיצורי דרך" ו"חיפוף" בחלק מהמקרים. בין השאר מדובר במבנים שיציאות החירום שנבנו בהם לא הולמות מצב של אירוע חרום ביחס לכמות האנשים, לא לכולם ניתן טופס 4 לפני אכלוס ועוד. זה משום ש"במקום שבו החוק לא נמצא תמיד יהיה מי שיעגל פינות", כפי שאמר לנו קצין משטרה.
בנייה והרחבה לא חוקית
לא צריך להיות מהנדס בניין כדי להבין שהרחבות דירות לא חוקיות פורחות בישראל, מבני ברק ועד ליישובים הערביים. אין אף גוף במדינה שיודע להגיד כמה הרחבות דירה ומרפסות לא חוקיות יש בישראל. הגורמים אליהם פנינו דיברו על מספרים מפלצתיים שנעו בין 15 ל-50 אלף דירות כאלה. כל דירה שכזאת, כל חדר שנבנה במרפסת בלי היתרים ומקדמי בטיחות יכולים לקרוס ברגע.
מדובר בתופעה נרחבת מאוד בשל מצוקת נדל"ן חמורה במגזר הערבי והחרדי. אבל גם פה מדובר באשמת המדינה, שלא מספקת להם מענה הולם בדמות תכניות דיור ותכניות מתאר, ובנוסף מעלימה עין מהפרות הבנייה ההמוניות, שהפכו למגפה של ממש.
במשטרת ישראל הקימו יחידה שכל ייעודה היא לאבטח הריסות בתים בפזורת הבדואים וישובים ערבים, אולם גם הם מודים שהם עושים מעט מדי. "הורסים כמה עשרות בתים בפעולה, כשרק בנגב יש לך לפחות 20,000 יחידות דיור לא חוקיות", אמר קצין משטרה.
במקרה של המגזר הערבי אין בכלל על מה לדבר. פה אף אחד לא מקים שום יחידה והרשות המקומית, בני ברק למשל, ממש לא פועלת כדי להרוס את הדירות וההרחבות הלא חוקיות. שם למשל הורסים כ-50, 60 מבנים בשנה כאשר היקף העבירות מוערך במאות ובאלפים.
מדובר באסון כפול שרק מחכה לקרות. בנייה לא חוקית היא לרוב פחות איכותית, אינה עומדת בתקנים הנדסיים ונשענת על חומרים באיכות ירודה. לכך יש להוסיף את הסכנה של רעידת אדמה, אז הצפי הוא לאלפי הרוגים רק במקומות האלה.
פה יש לציין, שלא לטובה, כי בלי קשר לעבירות הבנייה, מדינת ישראל אינה ערוכה למקרים של רעידות אדמה בעיקר בערים וישובים הקרובים לשבר הסורי אפריקאי כמו אילת, מצפה רמון, סחנין, טבריה ועוד.
אחוז הדירות הנמצאות בבניינים בני למעלה מ-60 שנה גבוה מאוד. למרות זאת, אף לא אחד מהבניינים האלה צפוי לעבור תמ"א 38, מאחר שזה לא רווחי עבור הקבלנים. המשמעות ברורה: במקרה של רעידת אדמה הם פשוט יקרסו. לאורך השנים היו לא מעט ישיבות בנושא, מומחה אחרי מומחה הגיעו לספר על תרחישי אימים לערים שלמות שיקרסו, אך כלום לא קורה.