סקר שנערך בשיא משבר הקורונה בקרב 757 מרואיינים, המהווים מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל, מצא שאזרחי ישראל מרגישים בסך הכל טוב. פחות מחמישית (19%) מהמשיבים ציינו שהם סובלים מחרדה במידה רבה או רבה מאוד, 49% ציינו שהם חרדים לעיתים רחוקות או כלל לא חרדים. בנוסף, רק כ-15% ציינו שהם מרגישים לא רגועים או לא יציבים ורק 9% ציינו שהם מבוהלים.
הסקר נערך באמצעות חברת סקרנט ובהובלת ד"ר ענת תודר-אלון מהמרכז האקדמי פרס, כחלק ממחקר מקיף על עמדות צרכנים בתקופת הקורונה, והוביל למסקנה חד משמעית: הציבור בישראל הרבה יותר חזק והרבה יותר סומך על הממסד ממה שנהוג לחשוב.
מחקרים במדינות רבות בעולם מצביעים על חוסר אמון של הציבור במידע שמוסרות הממשלות, אך בישראל התוצאות שונות לחלוטין. מדד האמון של אדלמן (Edelman trust Barometer) ערך מחקר בקרב 10,000 משתתפים מ-10 מדינות שונות, בהן ארה"ב, בריטניה, גרמניה ואיטליה, ומצא שכ-75% מהנשאלים הביעו דאגה עמוקה ממידע שקרי בנוגע למגיפה.
בישראל לעומת זאת, פחות משליש (31%) ציינו שהם לא יכולים לסמוך על המידע שמגיע מהממשלה וממשרד הבריאות כמידע אמין. למעשה, כמעט 60% ציינו שהמידע שניתן מטעם הממשלה ומשרד הבריאות הוא מידע חיוני ורק כרבע (26%) ציינו שפרסומי הממשלה ומשרד הבריאות לגבי המגפה לא מציגים תמונה אמיתית.
כפי שעולה מהסקר, הציבור בישראל לא רק מאמין למוסדות השלטון – אלא גם פועל בהתאם להנחיותיהם. כ-70% מהמשיבים ציינו שהם מתעניינים במידע אודות וירוס הקורונה ו-83% מהמשיבים ציינו שהם פועלים בדיוק בהתאם להנחיות משרד הבריאות. כך, יותר משני שליש (70%) מהנבדקים ציינו שהם לא יוצאים מהבית כרצונם, ו-60% העידו שיצאו מהבית רק לקניית אוכל ותרופות.
התוצאות מתקבלות על רקע המשבר הכלכלי שנלווה לקורונה. 67% מהמשיבים דיווחו על ירידה בהכנסה; 30% העידו שהוצאו לחופשה ללא תשלום, ועוד כ-10% פוטרו או לא עבדו בגלל היותם עצמאיים.
ומה עם החזרה לשגרה? כ-80% מהמשיבים סבורים שנחזור לשגרה מלאה עד הסתיו לכל היותר. לעומתם, יותר מ-50% מאמינים שהמשבר יחלוף עד יולי, 37% ציינו שהמשבר יחלוף בשלושה חודשים הקרובים ו-16% מהמשיבים ציינו שהחזרה לשגרה תגיע תוך חודש או פחות.
ממצא זה מעניין במיוחד כשמשווים אותו לתפיסות הצרכנים במדינות אחרות. מקינזי (McKinsey & Company), תאגיד הייעוץ האסטרטגי הבינלאומי, בחן את תפיסות הצרכנים במדינות שונות לגבי השפעת המגפה ומצא שבמדינות רבות כולל ארה"ב, צרפת, גרמניה ואנגליה רק בין 20% ל30% מאמינים שהחזרה לשגרה תהיה בטווח של שניים עד שלושה חודשים. יותר משני שליש מהצרכנים במרבית המדינות מאמינים שחזרה לשגרה תתרחש בטווח של ארבעה חודשים ויותר.
עוצרים את מרדף החיים
480 מתוך המשיבים לשאלון שערכה תודר-אלון באפריל 2020 ענו על שאלות לגבי מצבם הנפשי ותחושותיהם לגבי משמעות החיים גם לפני שלוש שנים, בסקר שנערך במרץ 2017. השוואת הממצאים חושפת נתון מפתיע במיוחד: בזמן משבר הקורונה, אותם נבדקים דיווחו על רמות נמוכות יותר של דיכאון ועל רמות גבוהות יותר של משמעות לחיים מאשר בסקר שנערך שלוש שנים קודם לכן.
לפי תודר-אלון, יש לכך מספר סיבות: ירידה משמעותית במתח, תמיכה משפחתית בזמן המשבר ועלייה בתחושת הקהילתיות והשייכות. בתקופה שבה נערך הסקר, אנשים לא היו צריכים לצאת בבוקר לעבודה, לקחת את הילדים לבתי ספר ולחוגים או להשתתף באירועים חברתיים. אלו הם, ללא ספק, גורמי מתח משמעותיים שנעלמו כליל בתקופת השיא של המגפה. "תרבות הצריכה והמרדף המתמיד אחר תענוגות והנאות נמצאים על סטרואידים בשנים האחרונות", מציינת ד"ר תודר-אלון. "עצם עצירת מרוץ החיים והמרדף אחרי קניות ובילויים מהווה מקור חשוב לירידה בדיכאון".
"המדיה החברתית יצרה מצב שאנחנו נחשפים כל הזמן לאחרים סביבנו. הם מבלים, קונים, נוסעים וחווים חוויות. לא משנה איזו תמונה מאלפת במקום מהמם אני אפרסם באינסטגרם, תמיד יהיה מישהו עם תמונה יותר מהממת במקום יותר נפלא. ופתאום לא. עכשיו, כל תושבי הכדור עושים בדיוק אותו הדבר: יושבים בבתים לבדם או עם המשפחה הגרעינית", מרחיבה תודר-אלון. "המגפה שחררה אותנו מה-FOMO ((Fear of Missing Out, הפחד להחמיץ, שמתאר את תחושות חוסר הנוחות והחרדה המתלוות כשאנחנו חוששים שלאחרים יש משהו שלנו אין".
ואמנם, במקביל להתפשטות מגפת הקורונה החלו להתפשט גם קולות המברכים על בואה, קולות שמדגישים את "השיעור שהיא באה ללמד אותנו". ממים רצו בקבוצות הוואטסאפ; ציוצים צוייצו בטוויטר עם קריאה חובקת עולם לשוב לטבע, לצניעות ולפשטות; ורבים מאתנו התרגשו מהתמונות הפסטורליות של דגים במימי התעלות הזכים של ונציה. אפילו דוד גרוסמן כתב: "אולי נבין שהמגפה הרצחנית נותנת לנו גם הזדמנות לחתוך מעלינו שכבות של שומן, של חמדנות חזירית".
כולנו קראנו את ההודעות הללו, צקצקנו בלשוננו והנהנו בראשנו. ואכן, 42% מהנבדקים חשו "בקטנות שלהם אל מול עוצמת היקום". רק כשליש (34%) מהנבדקים לא הרגישו כלל תחושות כאלו. יותר מכך, פחות משליש מהנבדקים (29%) ציינו שחומרנות היא מקור לאושר בשבילם, פחות מרבע (22%) ציינו שבעלות על נכסים חומריים מהווה מדד להצלחה בחיים ורק 12% ציינו שקניות וערכים חומריים הם מרכזיים עבורם. כשני שליש (61%) ציינו שהם מנסים לשמור על חיים פשוטים מבחינה חומרית.
אז מהן השלכות הקורונה לטווח הארוך? הנבדקים נשאלו לגבי התחזיות שלהם לעתיד, ורבים השיבו כי הם מאמינים שמשבר הקורונה מהווה נקודת מפנה. 60% מהם מאמינים שמשבר הקורונה יביא סדר עולמי חדש; רק 19% ציינו שהם כלל לא מאמינים בכך. בהמשך, רבים מאמינים ששירותי רפואה רבים יינתנו מרחוק (44%), ורבים מאמינים שיותר אנשים יעבדו מהבית (42%).
תחזיות רבות הן אופטימיות: 42% משוכנעים שמדינות ואנשים ישמרו טוב יותר על הסביבה ו-48% מהמשיבים לא מסכימים שהעולם יהיה פחות דמוקרטי, אך יש גם תחזיות חיוביות פחות. עיקר התחזיות הפסימיות נוגעות לפרטיות האזרחים. רק שליש (33%) לא חושבים שלאזרחים תהיה פחות פרטיות. בנוסף, 46% מהנשאלים מתנגדים לקביעה שאנשים יקנו פחות מוצרים או יקנו מוצרים פשוטים יותר, ו-43% לא מאמינים שאנשים יהיו צנועים יותר.