אנשים אוהבים שמחלקים להם את המציאות לכמה סעיפים פשוטים, ברורים וחד משמעיים, ואם אפשר בזמן קצר מאוד. 4 שיטות לנקות את המטבח בלי להשתמש באקונומיקה; 4 דרכים להתגבר על חרדה בפחות מדקה; 5 דברים שאפשר ללמוד מטוני רובינס. יש יותר סיכוי שתיכנסו לקרוא את חמשת הדברים שלמדתי ממנו מאשר את כל מה שלמדתי ממנו, ואני יודעת כי אני בודקת את זה מדי יום בעבודה. למעשה, למדתי דברים רבים ומגוונים באותו יום ארוך, שהתחיל בתורים ארוכים וחסרי סדר בשמש הקופחת, המשיך בכמה פרסומות במסווה הרצאות של כמה מנטורים, וכמובן במופע הרוקנרולי של הרובינס.
אם אתם מכירים את משנתו, בטח כבר שמעתם את העצות שלו, עצות נבונות שמבוססות על מחקרים רבים, ובמקרה שלו ניסיון עתיר שנים. אם לא – תוציאו מחברות, כי הנה כמה מהן:
- תבינו מי הלקוח האידיאלי שלכם ותציעו לו הצעה שאי אפשר לסרב לה.
- כולם פועלים מרגש ולכן מצאו מה מניע את הלקוחות שלכם והפכו אותם למעריצים נלהבים.
- הכוחות שמשפיעים על ההחלטות שלנו הם המצב הרגשי שאנו נמצאים בו, והבלו-פרינט, כלומר התוכנית לטווח הארוך. אז תכינו לכם אחת כזאת.
- אם אתם רוצים שהחיים שלכם ייראו אחרת, אתם צריכים להתנהג אחרת.
- רגש נוצר מרגש, אתם לא צריכים תירוץ להרגיש טוב, פשוט שימו את עצמכם במצב הרגשי הפיזיולוגי – הדרך שבה אתם מדברים, עומדים, נושמים – משפיעה. הפוקוס שלכם משפיע.
- הציבו לעצמכם שתי מטרות לחצי שנה-שנה הקרובות, אחת אישית ואחת מקצועית.
- ענו לעצמכם מדוע המטרה הזאת היא מאסט, מה מנע מכם להשיג אותה בעבר ומה צריך להשתנות כדי להשיג אותה.
- מצאו לעצמכם מנטור לחיים ותעשו מה שהוא עושה.
- ואל תשכחו לחיות בהוקרה. להעריך את מה שיש לכם, לתת כמה שאתם יכולים.
אנשים אוהבים חוויות מרגשות. אין ספק שרובינס (שילוב כריזמטי בין מאט לה בלאנק לדומיניק וסט) מיישם את עקרונותיו על הקהל שלו. בין העצות המופיעות על המסכים התבקשנו לעמוד לקפוץ בהתלהבות, לצעוק ולצרוח, לעשות מיני תרגילים עם האנשים בכיסאות לידינו, לבקש מהם משהו בחשש, ואז בהתלהבות, להציג את עצמנו כאילו חיינו תלויים בכך, או להתרפק זה על זה כמו חברים הכי טובים שלא נפגשו עשור.
זה לקח המון זמן, אבל אנשים פחות באו בשביל המידע, ויותר בשביל החוויה. 8,000 איש עומדים, עוצמים עיניים, מניחים יד על הלב, ומשחזרים מה הרגישו ברגע ההוא בעבר שבו הכל הסתדר להם, שבו השיגו את מה שחלמו עליו והיו מאושרים, לפחות לרגע. ברקע אור אדמדם נוגה, ושיר שלוחץ על בלוטות הרגש, ומסכים שמקרינים קלוז אפ של אישה יפה ומלאת הוקרה. וזה עבד – אנשים בכו, רטטו, צעקו מרוב אושר. חוויה דתית. ואנשים צריכים את זה, הם צריכים משהו להאמין בו. הם צריכים להרגיש שיש להם שליטה על החיים שלהם, שחשיבה חיובית תגרום להם לשפר את החיים שלהם ואת האני שלהם. ולשם מכוונים כל הדתות והכתות והסמינרים והקואוצ'רים.
יש לנו שליטה על החיים שלנו? ברמה השטחית ביותר, בוודאי שכן, לפחות על חלק מהם. ושליטה ברגשות שלנו בהחלט תוביל לאפקטים חיוביים ביחסים ובעסקים. ברמה העמוקה יותר – כל הדיבור על האני, הבולט בסמינרים האלה, הוא פייק, חוסר השלמה עם הקיים – שהרי תחושת האני היא סובייקטיבית, ואנחנו מנסים להשליט חשיבה חיובית על משהו שאין לו חיובי ושלילי בכלל, יש לו רק את עצמו. למה הוא קיים? ככה. אם להקשיב לפילוסופים כמו אלן ווטס, למשל (בחיי שכדאי לכם), רק כשנפסיק להשליט את עצמנו על הקיים נוכל לחוות אותו באמת. כחלק קטנטן מהשלם. לעשות את הדבר שנראה לנו הכי קשה, ופשוט לשחרר. במקום לכוון את הפריסקופ - להעיף אותו לכל הרוחות. אין שום דבר רע באקמול שטוני רובינס מציע (אולי יותר קוקאין מאקמול בעצם), ולאנשים מוכשרים על סף פריצה עסקית הוא יכול בהחלט לעשות את ההבדל, אבל לא יותר מזה.
אם מדברים על רגשות, יש המון יופי ועומק בכל קשת הרגשות, החיוביים והשליליים. רק תקשיבו לאלבום החדש של ניק קייב, שעושה מהצער האינסופי על מותו של בנו יופי שקשה לתאר במילים. או תראו איך כעס יכול לחולל מהפכות ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. והרגשות החיוביים והשליליים בכלל לא תמיד מופרדים זה מזה. אמנות טובה באמת מצליחה לשלב ביניהם. להיות שמחה ועצובה בו זמנית. להיות מורכבת, כמונו. התהום חיונית להר, וגם למישור יש יתרונות.
תודה על הדגים. הבטחתי חמישה ולכן אקיים. לא מזמן טייל טוני רובינס עם הכלב שלו, בהפוגה אחת בין סיבובי ההופעות המתישים, ולפתע התמוטט. הוא חשב שזה התקף לב, או קריסה גופנית שנובעת מאינטנסיביות התנהלותו הפיזית והנפשית. ובכן, מתברר שזו הייתה הרעלת כספית, שנבעה מצריכת דגים מופרזת – הוא נוהג לאכול מדי יום דגים וסלטים. לכו תבדקו את כמות המתכות בגוף שלכם, הוא אמר, זה יכול להציל לכם את החיים. והנה לכם – עצה לחיים.