כשהשומרים באתר הבנייה במרכז ראו את אורי מגיע עם עוד עשרה מאנשים הם ידעו שיש להם ברירה אחת: לברוח. בשעת לילה מאוחרת, לפני מספר חודשים, אורי ואנשיו החריבו והרסו במשך שלוש שעות תשתיות ודירות בקומות הראשונות, ואפילו הספיקו לשפוך זפת חם על חלונות במרפסות ועל הרצפות בכמה מהדירות.
"למחרת הקבלן התקשר אליי, כולו בפחדים. התחנן שנפסיק להרוס לו את הפרוייקט והסכים לשלם כל חודש 350 אלף שקל עד לסיום הבנייה כ'דמי שמירה' שלא נהרוס לו את המקום. הוא נבהל ובצדק. יש לו המון כסף שישלם", מספר אורי (שם בדוי), שאחראי על כנופיית פרוטקשן שעובדת עם כמה ארגוני פשע במרכז. "הוא הבין את הרמז. הוא העדיף לשלם". מבחינת הקבלן מדובר באפשרות עדיפה בהרבה על נזק של מיליוני שקלים, שעליו עוד אפשר להוסיף תביעות של דיירים שמקבלים את בתיהם באיחור.
אורי, כיום בשנות החמישים לחייו, בילה לא מעט שנים בבתי כלא. הוא התמחה בגביית דמי חסות בסכומים שמגיעים לאלפים ולמיליונים מאנשי עסקים, קבלנים עשירים ובעלי חברות גדולות במרכז הארץ ובשרון. עכשיו הוא חושף לראשונה את שיטות העבודה שלו וכיצד הוא מפעיל את הצוות שלו שאותו הוא מגדיר כ"סיירת מטכ"ל של עולם הפשע".
"מי שלא רצה לשלם, הרסנו לו את הג'יפים"
"אני לא אדם מבהיל, לא מאיים ולא מפחיד. יש דרך ושיטה לדבר עם אנשים שיש להם כסף", הוא אומר, "מי שלא מתיישר ולא רוצה לשלם בעיה, שלו. אני בא בטוב. זו העבודה שלי. אני לא לוקח כסף מאנשים מסכנים, רק ממי שיש לו. מי שלא רצה לשלם הרסנו לו את הג'יפים, שרפנו לו את העסק והמשרדים ומה קרה בסוף? הוא שילם. אנשי עסקים יודעים שעדיף להם לשלם פרוטקשן בשקט ובלי בעיות כי הנזק שייגרם להם יהיה גדול".
אם אתם חושבים שפרוטקשן הוא מושג ששייך לשכונות שבהן אתם לא מתגוררים, או לעסקים שאתם לא נכנסים אליהם, כדאי שתחשבו שוב. אורי מבהיר שאף עסק לא נמצא מחוץ למשחק: מסעדות, שיפודיות, בתי קפה, מכבסות, מרכזי קניות גדולים, מוסכים, פאנצ'ריות, חברות גדולות או אנשים פרטיים שבונים בתים, כולם משלמים. "שלא ישקרו אותך במשטרה ויערבבו אותך בשטויות", הוא מבהיר.
גביית דמי חסות היא בעצם החמצן של אירגוני הפשיעה בישראל. בלעדיה אין להם זכות קיום. ההערכות מהשנתיים האחרונות מדברות על סכומים שנעים בין 10 ל-20 מיליארד שקל בשנה, והסכומים רק הולכים ומטפסים כל הזמן.
"הילדים שלי והאישה מסודרים לכל החיים. אז ישבתי בכלא כמעט עשר שנים. לא קרה כלום. החיילים שלי המשיכו לעבוד בשטח"
"מרבית הנסחטים לא מתלוננים במשטרה. יש אולי בודדים שממציאים סיפורים כדי שיעצרו אותי ואת האנשים שלי. במרבית הפעמים שחררו אותנו. יש לי עורכי הדין תותחים", טוען אורי, "נכון שישבתי בכלא אבל ברוך השם לא חסר לי כסף. יש לי דירות ברומניה, במולדובה ובבלארוס. הילדים שלי והאישה מסודרים לכל החיים. אז ישבתי בכלא כמעט עשר שנים. לא קרה כלום. החיילים שלי המשיכו לעבוד בשטח".
הכל, רק אל תשרוף את העסק
ל"סיירת" של אורי יש כעשרים חיילים שעובדים עמו. הם פועלים במרכז הארץ ובשרון ולעיתים גם קופצים לביקורי עבודה ביישובי השפלה.
"בחודש רגיל אני עושה 50 מיליון שקל. יש חודשים שמגיעים גם ל-100 מיליון שקל. לפני הקורונה עשינו 'ארגזים'. אנשים הרוויחו ערימות של כסף ושילמו בהתאם שלא נזרוק להם בקבוקי תבערה ונצית להם את העסקים".
באחד המקרים החיילים שלו הציתו סופרמקרטים ופיצוציות שלא שילמו לו פרוטקשן. "היו מקרים שגם שברנו רגליים וידיים לאנשים שלא שילמו פרוטקשן כל חודש כמו שהבטיחו", הוא מתאר. "אם לא משלמים יש לנו שיטות לטפל באנשים. אצלי מילה זו מילה".
אורי מתאר מקרה אופייני: בעל פיצוציה שהסכים לשלם 8,000 שקלים בכל חודש, אבל נסוג מההסכם. אורי שלח הודעות, אבל לא הצליח לקבל את הכסף. שלח אנשים, ולא הצליח לקבל את הכסף. כשהבין שאין סיכוי שרף את הפיצוציה. הנזק של הבעלים הגיע ליותר ממיליון שקל, לדברי אורי. "עכשיו הביטוח לא רוצה לבטח אותו. אז מה יצא לו מזה שהוא לא שילם לי פרוטקשן? הוא הפסיד. נשאר בלי הכנסות ובלי עסק".
"זה עסק טוב לקחת פרוטקשן אבל צריך לדעת ממי וגם עם מי מהבוסים הגדולים לעבוד"
בשנים האחרונות מזהים במשטרה עלייה גדולה יחסית מבעבר של בעלי עסקים שאוזרים אומץ תוך סיכון חייהם ובני משפחותיהם ומתלוננים נגד עבריינים שסוחטים אותם. אורי לא נראה לחוץ.
כמו כל עסק מצליח, הוא מתפתח ומתרחב. על הפרק: שיתוף פעולה עם עבריינים מהמשולשים, שנחשבים למפחידים הרבה יותר ממנו. גם בדואים מהנגב מגיעים ועובדים באזור הרצליה והשרון.
"העבריינים הערבים והבדואים יותר מפחידים ובעלי העסקים משלמים להם את הכסף ישר בלי בעיות. זה עסק טוב לקחת פרוטקשן אבל צריך לדעת ממי וגם עם מי מהבוסים הגדולים לעבוד", הוא אומר.