ישראל של 2018 ונדמה ששום דבר לא השתנה. אנחנו מקטרים על המיסים הגבוהים, על הבירוקרטיה שעדיין מלווה את הטיפול בנו במוסדות ציבוריים, על רווחי הבנקים על חשבוננו ועוד.
אז כדי לעודד אתכם תרשו לנו לספר לכם שפעם היה הרבה יותר קשה כאן מבחינה כלכלית; בשנות החמישים יכולנו לקבל מוצרים בסיסיים רק בהקצבה, התורים בכול מוסד ציבורי היו הרבה יותר ארוכים, ולטלפון קווי אחד לבית חיכינו שנים שלא נדבר על המיסים הגבוהים.
אומרים שהיה כאן שמח
בתקציב הממשלה הנבחרת הראשונה שפורסם ב-1 ביוני 1949, כותב רוה"מ דוד בן גוריון בין היתר, שהמדיניות הכלכלית של המדינה החדשה "תשקוד על שכלול קשרי הטלפון, הטלגרף והראדיו ופיתוח דרכי התחבורה ביבשה, באוויר וביום". אם בן גוריון היה חי היום, הוא בטח היה מצייץ בטוויטר באמצעות הסמארט פון שלו וכותב – עשינו זאת!
גם אז דיברו על "מלחמה שיטתית נגד יוקר החיים" אבל בניגוד להיום עשו זאת באמצעות "קיצוב קפדני במזון, הלבשה ובשאר המצרכים החיוניים והטלת עונשים חמורים על ספסרות והפקעת מחירים".
תקופת ה"צנע"
מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת ה"צנע". מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה.
בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. ההקצבה היומית לנפש נקבעה על ידי מומחה אמריקני לתזונה, וכללה: לחם אחיד ללא הגבלה, 60 גרם תירס, 58 גרם סוכר, 60 גרם קמח, 17 גרם אורז, 20 גרם קטניות, 20 גרם מרגרינה, 8 גרם אטריות, 200 גרם גבינה רזה, 600 גרם בצל ו-5 גרם ביסקוויט.
הקצבת הבשר הייתה 75 גרם לנפש לחודש. כמו כן חולקו כמויות משתנות של ביצים, סבון כביסה, סבון לרחצה, שוקולד, דגים מלוחים, אבקת חלב, ריבה ועוד.
התבנית הותאמה לגיל ולמצב האזרח. כך, למשל, נשים הרות זכו לתוספת בבשר ובגבינה צהובה, ותינוקות זכו לתוספת סוכר וקורנפלור. התפריט התאפיין בתחליפים רבים למוצרים יקרים וחסר בעיקר שני מוצרי יסוד מרכזיים — חלב וביצים, שהגיעו לרוב באבקות.
השוק השחור
במקביל למדיניות הרשמית התפתח שוק שחור בו היה ניתן לרכוש מוצרים יקרי מציאות כמו ביצים, קמח, סוכר, חמאה, שוקולד ובשר (בעיקר בשר עוף). חלק מהדיווחים על גנבות בקר מרפתות ביישובי הספר בידי פדאיון היו למעשה כיסוי להעלמת בשר מהפקחים, כדי למכרו בשוק השחור.
השוק השחור התפתח על אף הפעלת מנגנון פיקוח משומן שעצר אוטובוסים לביקורת ובדק תיקים של עוברים ושבים. הוא נעלם באופן מעשי בתקופה שלאחר מבצע קדש, כאשר מצרכי היסוד הוסרו מהפיקוח.
דולרים מתחת לבלטות
היום, כשאתם נוסעים לחו"ל, אין לכם כמעט הגבלה על איך וכמה דולרים/יורו וכד' תקחו אתכם. ב-40 השנים הראשונות של המדינה הטילה הממשלה על הציבור הגבלות על החזקת מט"ח כדי למנוע, או לפחות לצמצם, הידלדלות יתרות המט"ח של המדינה.
ב-1959 עמדה הקצבת הדולרים ל-100 דולר לאדם בנסיעה לחו"ל (והיה צריך להשיג אישור לשם כך), לעומת 10 דולרים קודם לכן, כש-100 הדולרים נקנו בשער גבוה יותר. בשנות השישים עלה הקצבת המטבע ל-250 דולר לנפש.
גם בשוק המט"ח התפתח שוק שחור, שהתאפיין בסוחרים העומדים ברחוב לילינבלום בתל אביב ומבצעים עסקאות המרת מטבע חוץ. אנשים הטמינו דולרים במשקופים, בבויידעם, בפריזר ומתחת למרצפות – מה שהפך לביטוי המאפיין את המצב "מחביאים דולרים מתחת לבלטות". השוק השחור הפך כמעט "לגיטימי" ובעיתונים פורסמו שערי הדולר בשוק זה.
"המהפך הכלכלי"
ב-1977 עלה הליכוד לשלטון והעמיד תוכנית שנועדה לצמצם את הפיקוח הממשלתי ההדוק על המשק ולהביא לפתיחת דף חדש בכלכלה הישראלית, אשר תהיה מבוססת על יוזמה חופשית שתוביל לשגשוג של המשק.
עיקר הליברליזציה הייתה בתחום מטבע החוץ. בוטלו מרבית המגבלות על החזקת מט"ח, הותר לישראלים לפתוח חשבונות בנק במט"ח, והורחבה משמעותית הקצאת המט"ח לנוסעים לחו"ל. גם מס הנסיעות בוטל. במקביל, בוצעה האחדה של שערי החליפין והוכרז על ניוד שער החליפין: שער החליפין יהיה נייד וייקבע מדי יום בידי כוחות השוק, על פי ההיצע והביקוש.
בינואר 2003 הפך סופית השקל החדש למטבע בר המרה חופשית, כשהותר גם לנהל פיקדונות מטבע חוץ בישראל או מחוץ לה.
אינפלציה של 400 אחוזים
האינפלציה הגיע לשיאה בתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה (400 אחוזים בשנת 1984), כשמחירי המוצרים עלו במרכולים 3-4 פעמים בשבוע. רבים מאתנו בוודאי זוכרים את עובדי המרכולים עם מכשירי מדבקות המחירים בידיהם, עובדים כול יום כדי להדביק מחיר חדש למוצרים שונים.
את האינפלציה הממאירה הצליחה לרסן הממשלה הבאה, שהייתה ממשלת אחדות בראשות שמעון פרס ולצדו שר האוצר יצחק מודעי.
מדיניות המיסוי
מס הכנסה
חושבים שאתם משלמים יותר מדי מס הכנסה? אז שימו לב – בשנותיה הראשונות של המדינה שילמו האזרחים עד 75 אחוזים מס על הכנסות שהיו גבוהות מ-2,100 לחודש. היום מדרגת המס הגבוהה ביותר בישראל היא 50 אחוזים ומשולמת על הכנסות מעל 53.5 אלף שקל בחודש.
מע"מ
מס ערך מוסף הוטל בישראל לראשונה ב-1 ביולי 1976 ושיעורו הראשוני של המע"מ היה 8אחוזים. הוא הועלה במסגרת המהפך הכלכלי של אוקטובר 1977 ל-12 אחוזים ובמהרה הועלה שוב ולאחר 6 שנים כמעט והכפיל את ערכו ועלה ל-15 אחוזים. מיוני 2013 ועד ספטמבר 2015 עמד שיעור המע"מ על 18 אחוזים. מאז, עומד שיעור המע"מ בישראל על 17אחוזים.
המע"מ נגבה על כול מוצר או שירות משלב היבוא ובכל שלבי הייצור והשיווק לפי ערך המכירה לקונה, כולל כול המיסים (למעט המע"מ עצמו).
מיסים שלא מאפשרים ליהנות מהחיים
מס מותרות: כיאה לממשלה סוציאליסטית, שדגלה בשיוויון וצניעות, הוטל ב-1949 "מס מותרות". ברשימת פריטי המותרות נכללו מכוניות, תכשיטים, פרוות, שטיחים, רהיטים, מוצרי חשמל ועוד. שיעור המס היה בין 15 אחוזים ל- 25אחוזים מהמחיר הסיטונאי. החל מ-1952 הוחלף מס המותרות ב"מס קנייה" שגם הוא בוטל ברוב המקרים.
מס שעשועים / היטל עינוגים: אם אסרו על מותרות אז למה לא להקשות על תענוגות ושעשועים? בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, נגבה מס השעשועים על כרטיס כניסה להצגות קולנוע באמצעות הדבקת בולי הכנסה על הכרטיס. במרוצת השנים הופחתו שיעורי המס בהדרגה עד שבוטלו סופית.
מס נסיעות לחו"ל: בשנים הראשונות לאחר קום המדינה נחשבה נסיעה לחו"ל למותרות שרק עשירים יכלו לממש אותה. לכן, כל מי שנסע לחו"ל וכל מי שקנה מטבע חוץ כדי לנסוע לחו"ל שילם מס. שיעור המס עמד בשנים הראשונות על 50 אחוזים מערך הכרטיס או המט"ח שנקנה. גם על נסיעה ברכבת היה מס נסיעות בשיעור של 25 אחוזים. לאורך השנים היו שינויים בשיעור המס עד לביטולו הסופי ב-1993.
לא מרצון ולא מששון
והיו גם כל מיני מיסים שהוטלו לתקופה מסוימת בצורת מלווה למדינה בידי האזרח - "מלווה מרצון" (שלא נעים היה לא לשלם), "מלווה ביטחון", היטל מלחמה" (למשל במלחמת שלום הגליל) וכד' כדי לממן מלחמות ומצבים כלכליים קשים. וכן מיסי נדל"ן שבוטלו כמו מס רכוש, מס עיזבון
גלגולי המטבע הישראלי - מהלירה ועד לשקל
בהתחלה זו הייתה הלירה הארץ-ישראלית שערכה היה לירה שטרלינג אחת. ב-1952 שונה השם ל"לירה ישראלית". כשנתיים לפני כן שונה גם שמו של המִיל, חלקה האלף של הלירה, למטבע בעל השם העברי "פרוטה" . ב-1960 הוחלפו 10 פרוטות למטבע האגורה.
השקל (הישן)
בנובמבר 1977 המליץ נגיד בנק ישראל להנפיק מטבע חדש שייקרא "שקל". בשל האינפלציה הגבוהה ירד ערכה של הלירה (שערכה ביום ביטולה היה כ-40 לירות לדולר אמריקני אחד), ולכן הוחלט כי ערכו של השקל יהיה 10 לירות. השינוי נכנס בפועל בתחילת 1980.
סדרת השטרות של השקל הייתה הגדולה ביותר שהונפקה אי פעם; הונפקו שטרות בערכים של 1, 5, 10 ו-50 שקלים, ועם העלייה באינפלציה בשנים 1981–1985 הונפקו שטרות בערכים 100, 500, 1,000, 5,000 ו-10,000 שקלים.
האינפלציה הגבוהה הביא לירידה דרמטית בערך השקל – שכירים זוטרים ראו אז תלושי שכר של מאות אלפי שקלים בחודש וגם למעלה מ-1 מיליון שקל. בסוף 1985 היה השכר הממוצע כ-810 אלף שקל.
השקל החדש
ב-4 בספטמבר 1985 הוחלט על הנפקת השקל חדש שקיבל את הסימן ₪ וערכו 1 חלקי 1,000 השקל הישן. זמן קצר הפקת השטרות החדשים הונפקו מטבעות בערך נקוב של שקל חדש אחד, אותו מטבע כסוף קטנטן הקיים עד היום.
מטבע עשרה שקלים חדשים היה המטבע הראשון המורכב משתי מתכות שהוכנס לשימוש בישראל. המטבע תוכנן כך שקשה יהיה לזייפו (אבל לא הצליח כל כך).בסוף שנת 2007 הונפקו מטבעות בערך נקוב של שני שקלים חדשים, המכונה "שְנֶקֶל".
*הכתבה מתבססת על ארכיון המדינה, אתר בנק ישראל, ויקיפדיה, מאמרי עיתונות (הארץ, נופר סיני, 2006)