בית הדין לעבודה בנצרת קיבל לאחרונה תביעה שהגישה עובדת לשעבר במועצה המקומית טובא-זנגריה. העובדת הועסקה כשכירה בעמותה השייכת למועצה בתפקיד של מאמנת כדורסל נשים ונערות במשך 6 שנים. לאחר מכן ובמשך 4 שנים היא נדרשה להוציא חשבוניות עד שהעסקתה הסתיימה. בית הדין קבע שבתקופה השנייה התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המאמנת למועצה.
התובעת סיפרה שבחודש דצמבר 2008 החלה לעבוד כמדריכת כדורסל נערות ונשים במועצה. החל ממרץ 2009 ועד דצמבר 2014 העסקתה הייתה באמצעות עמותת הפועל בני טובא-זנגריה שהוקמה כדי לפתח תחומי ספורט שונים במועצה המקומית. העסקתה לאורך כל התקופה הראשונה הייתה כשכירה.
בינואר 2015 הופסקה פעילותה של העמותה וכל מדריכי הספורט עברו לעבוד במרכז הקהילתי. היא לא עברה לעבוד במתנ"ס כיתר המדריכים, אלא החלה לעבוד במועצה כעצמאית כנגד חשבוניות. בדצמבר 2018 היא סיימה את תפקידה כמאמנת כדורסל במועצה.
בתביעה שהגישה נגד המועצה והעמותה היא טענה כי בתקופה השנייה התקיימו בינה לבין המועצה יחסי עובד-מעסיק והיא זכאית בין היתר להפרשי שכר, זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים. בנוסף היא טענה כי במהלך תקופת העסקתה בעמותה שכרה לא שולם באופן סדיר ולא שולמו לה כל הזכויות הסוציאליות כדין.
התובעת הדגישה כי לכל אורך 10 שנות העסקתה היא עבדה תחת מנהל מחלקת הספורט במועצה, ששימש גם כמנהל העמותה. היא ציינה כי המעבר למתכונת עבודה של עצמאית נעשה בהתאם לבקשת המנהל, קרוב משפחתה ומכיוון שהעמותה התקשתה לשלם את שכרה.
המועצה טענה כי ב-2015 החליטה להעביר את כל עובדי הספורט להיות עובדים במרכז הקהילתי, אך התובעת סירבה לחתום על חוזה העסקה מסוג זה משום שלא רצתה שיקוזזו סכומים משכרה כמתחייב על פי חוק. לפיכך היא הוחתמה על חוזה למתן שירותים חיצוניים. לטענת מנהל מחלקת הספורט, הדבר נעשה על דעתה של התובעת, ולא נמנעה ממנה האפשרות לתת שירותי אימון לגופים נוספים.
לא בחירה עצמאית
השופטת רויטל טרנר מבית הדין לעבודה בנצרת קבעה שבתקופת ההעסקה השנייה התקיימו יחסי עבודה בין המועצה לבין התובעת.
השופטת יישמה את מבחן ההשתלבות שנקבע בפסיקה לצורך זיהוי יחסי עבודה. בפן החיובי היא קבעה שהתובעת השתלבה ביחידה ה"מפעלית" הקונקרטית של המועצה. שירותיה של התובעת נשכרו באופן אישי, ולא לצורך מזדמן אלא מתמשך לאורך ארבע שנים, בהמשך לעבודתה בשש השנים הקודמות.
בכל הנוגע לפן השלילי ציינה השופטת שהתובעת לא ניהלה עסק עצמאי לאימון כדורסל.
כמו כן, התובעת לא נשאה בסיכונים לאבדן או בסיכויים לרווח בעבודתה, שכן המועצה שילמה (או היתה אמורה לשלם) את שכרה לאורך כל עונת הכדורסל.
מעבר לכך, השופטת לא השתכנעה שהתובעת אכן בחרה בחירה עצמאית להמשיך ולהתקשר עם המועצה כנותנת שירותים. היא ציינה שמהעדויות עלה כי פתיחת תיק עצמאית נעשתה על ידי מנהל מחלקת הספורט (קרוב משפחה של התובעת) וכי הוא מילא את החשבוניות.
בסיכומו של דבר חויבה המועצה לפצות את התובעת ב-92,314 שקל בגין הפרשי שכר, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות. העמותה חויבה לפצות אותה ב-13,666 שקל נוספים.
הנתבעות חויבו גם בהוצאות של 15,000 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד מואיד הייב
ב"כ העמותה: עו"ד מוניר הייב
ב"כ המועצה: עו"ד מוחמד סבח
עו"ד ורד שדות עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.