השופטת קארין ליבר-לוין קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש רכז ביטחון יישובי שוטף נגד הוועד המקומי במושב גן חיים. האיש הועסק בין השנים 2000-2019 במתכונת של קבלן עצמאי. הוועד טען שאין להכיר ביחסי עבודה בין הצדדים בין היתר מכיוון שעיקר עיסוקו של התובע היה בתפקידים אחרים. השופטת קבעה שהוועד פיקח על עבודת התובע ונתן בו אמון וכי הכף נוטה להכרה ביחסי עובד-מעסיק.
התובע טען כי במערכת היחסים בינו לבין הוועד יש לראות מערכת יחסי עבודה משום שמתקיימים מרבית המבחנים שנקבעו בפסיקה. בנסיבות אלה הוא זכאי לדבריו למלוא הסעדים הכספיים להם זכאי עובד בסיום העסקתו.
לטענת התובע, מסגרת ההתקשרות נכפתה עליו על ידי הוועד והוא הונחה על ידו להוציא חשבונית, משום שהוועד ידע שיש לו עסק עצמאי - משק חקלאי.
התובע לא הכחיש כי היו לו עיסוקים נוספים במקביל לתפקידו כרכז ביטחון, לרבות היותו סייר בטחון שכיר במועצה האזורית דרום השרון בהיקף משרה מלאה. אלא שלטענתו מדובר בעיסוקים שאינם פוגעים בתפקידו כרכז ביטחון ומאפשרים לו זמינות וגמישות במידת הצורך, לצד העובדה כי המשק החקלאי של התובע נמצא בשנים האחרונות תחת ניהולה של בתו.
התובע תיאר את תפקידו כתפקיד גמיש אך דורש זמינות ונכונות להירתם למשימה במצבי חירום, כולל מתן פיקוח והנחיות לגורמים שעמם הוא בא במגע במהלך עבודתו.
הוא טען כי הפיקוח על עבודתו נעשה על ידי רכז הביטחון בוועד ויו"ר הוועד, באמצעות דיווח על פעילותו השוטפת, לרבות דיווח על יציאתו לחופשה או על היעדרויות.
התובע טען עוד כי פעילותו נעוצה בליבת פעילות המושב, הוא השתתף בישיבות הוועד שעסקו בתחום הביטחון, קיבל שי לחגים, וכי הוא נעזר במערך הארגוני של הוועד ובמזכירות הוועד.
הוועד טען מנגד כי התובע היה מודע היטב לאופן ההתקשרות, הסכים לה וקיבל אותה על עצמו. הוא הוסיף כי תפקיד התובע כרכז ביטחון התמצה בשעה אחת בשבוע ועיקר עיסוקו היה במקומות אחרים. זאת ועוד, התובע לא היה נתון לפיקוח או לניהול הוועד או נציגיו והוא נעדר מעבודתו לפי רצונו.
היה כפוף לוועד
השופטת קארין ליבר-לוין מבית הדין לעבודה בתל אביב כתבה כי שעות עבודתו של התובע היו גמישות. ואולם, התובע ביצע את משימותיו בתיאום עם הוועד ודיווח לאחראי עליו בוועד באופן שוטף. "ניתנה בתובע מידה לא מבוטלת של אמון בזמן אמת ולאורך תקופה ארוכה של כמעט שני עשורים", כתבה.
השופטת מצאה כי מבחן הכפיפות והפיקוח מתקיים ברמה הנדרשת ביחס לאופי התפקיד והתובע הצליח להרים נטל להוכיח כי היה כפוף לוועד ומפוקח על ידו. כמו כן, לא הוצגו ראיות כי לתובע היו עובדים שמילאו את התפקיד במקומו בעת היעדרותו.
"כף המאזניים נוטה במפורש לכיוון היות התובע עובד", כתבה השופטת.
השופטת ציינה שנראה כי התובע הועסק בהיקף משרה של 50%-60% וכי גם העובדה שלאחר סיום העסקתו הוועד החל להעסיק רכז ביטחון שכיר תומכת בקבלת התביעה.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת כי מתקיימים יחסי עבודה בין התובע והוועד, לאורך כל תקופת ההעסקה.
הוועד חויב לשלם לתובע פיצוי פיטורים, חלף הפרשות לפנסיה, פדיון דמי הבראה, פדיון דמי חופשה וחלף הודעה מוקדמת בסך כולל של 136,328 שקל.
הנתבע חויב גם בהוצאו בסך 1,000 שקל ובשכ"ט עו"ד בסך 16,000 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד עדי בן כוכב
ב"כ הנתבע: עו"ד רועי רון
עו"ד נורית פורטל עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.