בית הדין לעבודה בבאר שבע חייב לאחרונה זכיינית של רשת "קפה קפה" לשלם למנהל הסניף 50,000 שקל על שעות נוספות, תוך דחיית הטענה כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליו משום שעבד ב"משרת אמון". השופט משה טוינה קבע כי קבלת עמדת המעסיקה עלולה להוציא מתחולת החוק "קבוצה גדולה של עובדים מוחלשים אשר בפועל אינם ממלאים תפקידי הנהלה, על אף שהם נושאים תואר של 'מנהל'".
התובע הועסק החל מאוגוסט 2013 כמנהל סניף במתחםOne Plaza בבאר שבע, המופעל על ידי הזכיינית "אלדרו השקעות".
בחוזה ההעסקה שלו נכתב כי שכרו יעמוד על 10,000 שקל לחודש, וכי מדובר במשרת אמון כך שהוא לא יהיה זכאי לתשלום על שעות נוספות.
ביולי 2014 הסתיימו יחסי העבודה וכשנה לאחר מכן הגיש התובע תביעה לפיצויים של כ-101 אלף שקל.
התובע טען בין היתר כי תקופת העבודה שלו נקבעה מראש לשנה ולכן עם סיומה הוא זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. כמו כן הוא טען כי לא הייתה זו באמת משרת אמון ולכן הוא זכאי לגמול עבור שעות נוספות.
מנגד הנתבעת טענה כי התובע החליט לעזוב מרצונו ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים או הודעה מוקדמת. בסוגיית השעות הנוספות הבהירה הנתבעת כי האחריות, שיקול הדעת וחופש הפעולה של התובע עונים על הגדרה של משרת אמון.
השופט משה טוינה דחה את התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת לאחר שקבע כי החוזה לא הגדיר את תקופת העבודה וכי התובע הוא זה שעזב.
ניהול טכני, פיקוח צמוד
עם זאת, נקבע כי התובע אכן זכאי לגמול על עבודה בשעות נוספות. "כידוע, חוק שעות עבודה ומנוחה הוא ביטוי למדיניות חברתית סוציאלית התוחמת את שעות העבודה של העובד במטרה לקדם את איכות החיים של העובד ולהגן על כבודו כאדם", נכתב.
בהתחשב בתכלית זו, קבע השופט כי יש לפרש בצמצום את החריגים שמוציאים מגדר החוק משרות מסוימות, כמו "משרת אמון". השופט הוסיף והבהיר כי אי אפשר להתנות בחוזה ההעסקה על תחולת החוק והשאלה אם משרה מסוימת נכנסת לגדר החריגים תיבדק תמיד בהתאם לאופייה ולמשמעותה בארגון.
במקרה הנוכחי התובע הוכיח כי היה בסך הכל אמון על הפן הטכני של הניהול (שכירת עובדים, סידור משמרות, הזמנות מספקים) ולאורך כל הדרך עבד תחת פיקוח צמוד של הבעלים.
"בנסיבות המתוארות", כתב השופט, "קבלת עמדת הנתבעת לפי עובד המשמש כאחראי על התפעול השוטף של בית הקפה נופל בגדר החריג... מוציא מתחולת החוק קבוצה גדולה של עובדים מוחלשים אשר בפועל אינם ממלאים תפקידי הנהלה, על אף שהם נושאים תואר של 'מנהל' ואשר עבודתם מחייבת מידה מסוימת של אמון ובידם מידה רבה של אחריות".
מכאן, נקבע כי התובע זכאי לגמול עבור שעות נוספות. מאחר שהנתבעת לא ניהלה רישום של שעות העבודה שלו כפי שהיא מחויבת הוא זכאי לפיצויים לפי היקף של 60 שעות נוספות בחודש.
בסך הכל, נפסקו לעובד כ-50 אלף שקל על שעות נוספות ועוד כ-5,000 שקל עבור פדיון חופשה. הנתבעת גם חויבה בשכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.
שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אסף אוסלקה עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל