עובדת שנסיעתה לעבוד כמנהלת סניף ארומה בניו-ג'רזי התבטלה תבעה קרוב לחצי מיליון שקל מהרשת. השופטת דגית ויסמן מבית הדין לעבודה בתל-אביב דחתה לאחרונה את מרב הטענות בתביעה וקבעה כי כל חטאה של הרשת היה שביצעה את הליך הקליטה בחופזה מבלי לוודא שהתובעת אכן מתאימה לתפקיד. עם זאת, השופטת סברה כי התובעת זכאית לפיצויים על עגמת נפש והחזר הוצאות, כך שלבסוף נפסקו לה 32,500 שקל.

היה זה לפני כ-4 שנים כשהוצע לתובעת, בהיותה בעלת אזרחות אמריקאית, לנהל סניף של הרשת בניו-ג'רזי תמורת שכר שנתי של 60 אלף דולר ומימון הוצאות מחייה.

בתחילה היא הסכימה להצעה המפתה בחפץ לב אך לאחר מכן החלו לעלות בה חששות וספקות משום שהייתה בחודש החמישי להיריונה. כך היא גררה רגליים והחלה לדחות שוב ושוב את הנסיעה.

בתוך כך, הרשת הסכימה שהיא תישאר לעבור את ההכשרה בארץ במקום בארה"ב, אלא שתלונותיה של התובעת כי העבודה קשה לה מדי החלה להעלות בלב מנהלי הרשת את הספק שמא היא תהיה מסוגלת לנהל סניף בארה"ב – תפקיד שדורש עבודה מאומצת.

מכל מקום התובעת המשיכה לעבור את ההכשרה באחד הסניפים בארץ עד שיצאה לחופשת לידה. לאחר שחזרה מהחופשה לעבודה היא הגישה את התביעה, בה דרשה פיצויים של 464,000 שקל בין היתר על הפרת חוזה עבודה.

זמן קצר לאחר הגשת התביעה וכשהיה ברור שנסיעה לארצות הברית כבר לא תקרה – התובעת זומנה לשימוע שלאחריו פוטרה.

מטעם ארומה נטען להגנתה כי התובעת היא שדחתה את הנסיעה שוב ושוב. למרות זאת, בקשותיה נענו בכל פעם והיא התייחסה לתובעת בהגינות והתחשבה במצבה. רק כשכבר היה ברור שהתובעת לא תבצע את התפקיד שלשמו התקשרו עמה – היא פוטרה.

החלטה נמהרת

לאחר ניתוח מפורט של השתלשלות העניינים, כולל תמלולי שיחות בין הצדדים ועדויותיהם, הגיעה השופטת ויסמן למסקנה כי חוזה העבודה בין התובעת לבין הרשת סוכל באשמת שני הצדדים.

"נראה כי שני הצדדים פעלו באופן נמהר, אך לאחר שהגיעו להסכמה עקרונית על נסיעתה של התובעת לארה"ב, איש מהם לא העז לאמר בקול רם את שבלבו ולחשוף בפני הצד השני את הספקות לגבי מידת התאמתה של התובעת לתפקיד אליו נשכרה... כך נמשכו יחסי העבודה, גם בשים לב לכך שהתובעת היתה בהיריון בתקופה המוגנת וממילא לא ניתן היה לפטרה", כתבה בפסק הדין.

השופטת הוסיפה כי ארומה – שקלטה את התובעת בהליך מזורז מפאת מחסור בעובדים – לא שקלה לעומק את מידת התאמתה לתפקיד. מצד שני, התובעת גם היא מיהרה להסכים להצעה שסברה שתשתלם לה כלכלית, אך בזמן אמת קיננו בה הספקות והיא דחתה את הנסיעה.  

בנסיבות אלה השופטת קבעה כי התובעת לא זכאית לפיצוי על אי קיום החוזה אבל היא תקבל החזר על ההוצאות שנגרמו לה בעקבות ההכנות לנסיעה וכן פיצויים על עגמת הנפש שנגרמה לה  כיוון שהיא ובעלה התפטרו מעבודותיהם ונאלצו לגור במשך תקופה מסוימת באי-נוחות אצל ההורים.

סכום הפיצוי הועמד על 32,500 שקל ואליו יתווספו עוד 5,000 שקל בלבד עבור הוצאות משפט.

עו"ד כנרת שמיר מסיקה עוסק/ת ב- דיני עבודה 
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל