התובע, מבקש מקלט אריתראי, עבד במפעל לכיפוף ברזל ביישוב תראבין א-צאנע שבדרום מאפריל 2012 ועד לפיטוריו כעבור 29 חודשים, לטענתו.
התובע טען כי עבד 10.5 שעות ביום שבעה ימים בשבוע והתגורר בקונטיינר לוהט ללא מזגן בחצרי המפעל יחד עם 7 עובדים נוספים. בשנה הראשונה השתכר לטענתו מתחת לשכר המינימום ושנה לאחר מכן הועלה שכרו וחצה אך במעט את רף המינימום.
בתביעה שהגיש בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע כחודשיים לאחר פיטוריו טען העובד כי הנתבעת – החברה בעלת המפעל – שללה ממנו את זכויותיו הבסיסיות משלא שילמה לו פיצויי פיטורין, שעות נוספות, תשלום בגין עבודה בשבת ואת יתר הזכויות הסוציאלית המגיעות לו.
לטענת הנתבעת מנגד, התובע עבד אצלה חודש אחד בלבד באוגוסט 2014 וקיבל את מלוא שכרו ועל כן אינו זכאי לדבר.
אולם הדיון בתביעה העלה כי הנתבעת לא ניהלה רישום מסודר לגבי תקופת העסקתו של התובע, לא החזיקה פירוט שעות עבודה ושכר, ולא מסרה לו הודעה על תנאי העסקתו כמתחייב בחוק, ולכן השאלה המרכזית בתיק הייתה מהי תקופת עבודתו של התובע.
להוכחת טענתה, הציגה הנתבעת את דו"ח עבודת התובע לחודש אוגוסט והעידה את מנהלה ועובדים נוספים שטענו כי התובע לא עבד יותר מחודש.
התובע לעומת זאת, ביקש מביה"ד צו לקבלת תדפיס השיחות שנוהלו בינו ובין מנהליו בתקופת העסקתו. הנתבעת התנגדה בתוקף וטענה כי הצו יפגע בפרטיותה ויגרום לה נזק בעצם חשיפת לקוחותיה לתובע, אך השופט יוחנן כהן דחה את עמדתה ונתן את הצו. ואכן, כשהוצג התדפיס התברר כי בין התובע למנהליו קוימו מאות שיחות קצרות בתקופה שלטענת הנתבעת כבר לא היה מועסק.
מנהל הנתבעת שנחקר על התדפיס הציג גרסאות שונות וסותרות למידע העולה ממנו. בתחילה טען כי הטלפון היה בחזקתה ובשימושה של מזכירת החברה וכי השיחות בוצעו לאחר שעות העבודה באופן המעיד על קיום יחסים אישיים או רומנטיים בין השניים.
בהמשך טען כי השיחות נוהלו בין התובע לבנו (אף הוא מנהל בנתבעת) על רקע קשרי ידידות ביניהם. אולם הבן בחקירתו לא ידע לספר דבר על אודות חיי התובע. כמו כן, רשימת העובדים במפעל העלתה כי השיחות נוהלו טרם תחילת העסקתה של המזכירה.
סתירות מהותיות
על רקע הסתירות המהותיות הרבות שנמצאו בגרסת מנהל הנתבעת ויתר העדים מטעמה דחה השופט כהן את גרסתה ואימץ את גרסת התובע.
השופט ציין כי בהעדר הודעה על תנאי העבודה הנטל להוכיח את תקופת ההעסקה חל על הנתבעת והיא לא עמדה בו. השופט זקף לחובת הנתבעת את העובדה שבחרה לא להעיד את המזכירה ואת מנהלו הישיר של התובע.
גם לגבי היקף המשרה השופט קיבל במלואה את גרסת התובע, וציין כי בהעדר רישום מסודר לפי הפסיקה הקיימת ניתן להניח שהעובד עבד במשרה מלאה.
בסיכומו של דבר חייב השופט את הנתבעת בפיצוי התובע בסך של כ- 92 אלף שקל הכולל תשלום בגין פיצויי פיטורין, הפרשי שכר מינימום, שעות נוספות ותשלום עבור עבודה בשבת, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי חגים והפרשות לפנסיה.
בנוסף חויבה הנתבעת בהוצאות משפט בסך 8,000 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד דוד בר חווה
ב"כ הנתבעת: עו"ד זיאד אלסאנע
עו"ד ורד שדות עוסק/ת בדיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.