בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל את תביעתו של עובד זר שטיפל בקשישה שנפטרה, והורה ליורשיה לשלם לו כ-24,600 שקל, עבור זכויות סוציאליות שלא קיבל במהלך עבודתו.

בני משפחתה של הקשישה טענו כי התובע קיבל במזומן כסף עבור כל זכויות אלה, אולם עדויותיהם לא שכנעו את השופט תומר סילורה.

התובע, אזרח פיליפינים, התגורר בבית המנוחה והועסק כמטפל שלה 24 שעות ביממה, לאורך כשנתיים בין השנים 2013-2015.

התובע הועסק באופן פרטי על ידי בנה של המנוחה (רו"ח במקצועו), וללא היתר העסקה. לדברי התובע, הוא הסכים לעבודה לאור הבטחת המשפחה לסדר לו אשרת עבודה.

הוא סיפר שקיבל שכר מיניאמלי של כ-4,500 שקל בחוד, ולא שולמו לו כל זכויות המגיעות לכל עובד על פי חוק. לאחר שנתיים ומשלא הושגה עבור התובע אשרת העסקה כדין, הודיע התובע למנוחה ולמשפחתה על בקשתו לסיים את העסקתו.

לאחר מכן, לדבריו, הלך לעמותת "קו לעובד" וקיבל תחשיב שפיו מגיעות לו בסך כ-23,000 שקל. על פי גרסת התובע, הוא נפגש בבית קפה עם בנה של המנוחה, אולם האחרון הסכים לשלם לו רק 5,900 שקל עבור שכר חודש העבודה האחרון ולא מעבר לכך, תוך שהוא זורק את הדף של עמותת קו לעובד.

הנתבעים הציגו גרסה שונה לחלוטין. הם טענו כי התובע התפטר משיקולים אישיים וללא כל הודעה מוקדמת. עוד הם טענו כי התובע זכה ליחס הוגן וקיבל את כל זכויותיו וכל המגיע לו, ואף חתם על מסמך "כתב ויתור" בו אישר את העניין.

בהקשר זה הם טענו כי באותה פגישה התובע קיבל 23,000 שקל (בנוסף לאותם 5,900 שקל). לטענתם, התשלום בוצע במזומן היות שהתובע טען שאין לו חשבון בנק.

איך ידע בדיוק?

כפי שהבהיר השופט סילורה, התובע היה במצב של "נחיתות משפטית", משום שמול עדותו היחידה ניצבו מספר עדויות מטעם הנתבעים. אולם למרות זאת, השופט קבע כי הנתבעים לא הוכיחו שהתובע קיבל את אותו סכום נוסף.

לאחר ניתוח מעמיק של העדויות, השופט סבר כי עדות התובע היתה אותנטית ואמיתית, וציין כי הוא מעדיף אותה על פני גרסת הנתבעים.

בין היתר, השופט הפנה לעדותו של עד שנכח בפגישה בין הבן לבין המנוח, ובבית הדין מסר עדות רצופה בסתירות, ובשלב מסוים אף הודה שכלל לא היה מרוכז בפגישה.

גם עדותו של הבן לא עוררה רושם אמין, והשופט הביע תמיהה על כך שידע להביא לפגישה בדיוק 23,000 שקל, עוד לפני שראה את המכתב של קו לעובד.

עו
עו"ד יעקב לנגה | צילום: אירנה רובין, פסקדין

בנוגע לאותו כתב ויתור, השופט הבהיר כי "העובדה שלא צויין סכום בכתב הוויתור פוגעת קשות בגרסת הנתבעים ומחזקת מהצד השני את גרסת התובע".

"אנו מתקשים להאמין שהתובע, עובד זר מהפיליפינים, היה מסוגל לנסח בעצמו מסמך משפטי כזה ועובדה זו מחזקת את גרסת התובע לפיה הכתיבו לו את נוסח כתב הוויתור וממוטטת את גרסת הנתבעים אשר טוענים שהתובע ניסח בעצמו את המסמך הנזכר", הוסיף.

בסיכומו של דבר, השופט הורה לחברה לשלם לו כ-24,600 שקל, עבוד הפרשות לפנסיה, דמי חופשה, דמי חגים ודמי הבראה, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.

ב"כ התובע: עו"ד עדנה מרין

ב"כ הנתבע: עו"ד ניר ברקן-נגר

עו"ד יעקב לנגה עוסק/ת ב- דיני עבודה 
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל