נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב, השופטת הדס יהלום, קיבלה לאחרונה תביעה של מיילדת שהתפטרה מבית חולים לניאדו וקבעה שמדובר בהתפטרות בדין מפוטר. התובעת עבדה כמיילדת בבית החולים במשך שנים עד שבשנת 2018 הוחלט להעבירה למחלקה אחרת בטענה שהיא מתסיסה את הרוחות במחלקה נגד האחראית. השופטת בחנה את הראיות שהובאו בפניה וקבעה שלא הוכח כי התנהלות התובעת היתה כה בלתי נסבלת שהצדיקה העברה למחלקה אחרת. כן נקבע שההחלטה על ההעברה מהווה הרעת תנאים, הן מבחינת השכר והן בפן המקצועי. עוד נקבע שהשימוע שנעשה לה בטרם ההחלטה על העברתה נעשה שלא כדין.
התובעת עבדה בבית חולים לניאדו כמיילדת, לא ברצף, החל משנת 1989 ועד להתפטרותה ב-2019.
ב-2016 אירע בבית החולים מקרה בו אישה כרעה ללדת לפני שהספיקה להגיע לחדר הלידה. על רקע האירוע נוצר סכסוך בין התובעת לרופא במחלקה והתובעת הגישה נגדו תלונה על תקיפה.
תלונתה נסגרה לאחר בירור מול מנהל המחלקה, מאחר שאחיות שנכחו בחדר מסרו כי לא ראו שהרופא דחף את ידה כטענתה או הורה לה לצאת מהחדר.
שנתיים לאחר מכן שלחה התובעת הודעת וואטסאפ בקבוצת המיילדות של המחלקה בה הזכירה את האירוע וציינה שלא קיבלה גיבוי מהאחות האחראית ושהן, המיילדות, "פועלות שחורות" ומצופה מהן להמשיך לעבוד כרגיל אחרי מצבי קיצון.
הודעה זו הגיעה אל האחות האחראית של המחלקה, אשר פנתה אל מנהלת שירותי הסיעוד בבית החולים ואמרה לה שאינה מוכנה להמשיך ולנהל את המחלקה כל עוד התובעת נמצאת בה. בעקבות כך זומנה התובעת לשיחות עם האחות האחראית ועם מנהל המחלקה שהציעו לה לעבור למחלקה הגניקולוגית אך היא סירבה. לאחר מספר ימים הודיעה לה האחות האחראית כי לא תוכל להמשיך לעבוד בחדר לידה כיוון שאינה מקבלת אותה כמנהלת ראויה.
בהמשך ובעקבות פנייה של עורך דין מטעם התובעת בוצע לה שימוע שלאחריו התקבלה ההחלטה על העברתה למחלקה הגניקולוגית. חודש לאחר מכן הודיעה התובעת על התפטרותה.
בתביעה שהגישה נגד בית החולים טענה התובעת כי לא הייתה סיבה מוצדקת להעברתה למחלקה אחרת. לדבריה, ההעברה פגעה בשכרה ובמעמדה המקצועי כמיילדת מוסמכת ולכן לא נותרה לה ברירה אלא להתפטר.
בית החולים טען כי התובעת פעלה במשך תקופה ארוכה להתססת הרוחות במחלקה כנגד הנהלת בית החולים והאחות האחראית, ולכן הייתה הצדקה להעבירה למחלקה אחרת.
לא בלתי נסבלת
אלא שהשופטת יהלום התרשמה שניוד התובעת למחלקה אחרת לא היה מוצדק, והנתבע לא הציג ראייה ממשית להתנהלות כה בלתי נסבלת מצד מצדה שהצדיקה זאת.
נקבע כי העברת התובעת למחלקה הגניקולוגית הייתה אמורה לפגוע בשכרה ובמעמדה המקצועי ומדובר בפגיעה חמורה בתנאי עבודתה.
באשר להליך השימוע נקבע כי מהראיות עולה שההחלטה על העברת התובעת התקלבלה עוד לפני כן ולמעשה היא זומנה לשימוע רק בעקבות פניה מצד עורך הדין. כמו כן עלו פגמים נוספים בשימוע כגון אי קיום דיון בחלופות אפשריות לשיבוץ התובעת.
לפיכך נקבע כי התובעת התפטרה בנסיבות המזכות אותה בהשלמת פיצויי פיטורים בסך 61,008 שקל, פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך 60,000 שקל ותשלום עבור תקופה שבה לא הועסקה בסך 26,425 שקל, בניכוי 70 שעות מחלה ששולמו.
יתר מרכיבי התביעה נדחו.
הנתבע חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד דגנית בר קציר
ב"כ הנתבע: עו"ד מרדכי לוין
עו"ד חביב חורי עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.