השופטת יפית מזרחי-לוי קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה עובדת סיעוד זרה מפקיסטן. האישה טיפלה ברעייתו של הנתבע במשך כשנתיים עד שנפטרה. בפסק הדין נקבע כי על הנתבע לשלם לעובדת הפרשי שכר וזכויות סוציאליות, אף שבמועד סיום ההעסקה החתים אותה על כתב וויתור.
העובדת סיפרה שטיפלה במנוחה מנובמבר 2015 ועד פטירתה בינואר 2018. היא ציינה שקיבלה כ-61% משכרה מחברת הסיעוד דרכה הועסקה. יתרת השכר והזכויות שולמו לה על ידי הנתבע.
לטענתה, לאחר בירור מול עמותת "קו לעובד" היא זכאית לקבל מהנתבע תשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות. לדבריה, לא קיבלה שכר מלא בין החודשים ספטמבר-דצמבר 2017. בנוסף, היא לא קיבלה פיצויי פיטורים, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה והודעה מוקדמת.
הנתבע טען מנגד שהוא לא חייב לתובעת דבר. לדבריו, בסיום העסקתה הוא שילם לה את הסכום שנדרש על ידה לאחר שהתייעצה מול קו לעובד, בסך 2,600 שקל' וחתם עמה על כתב ויתור זכויות. הוא הוסיף כי העביר לה כספים נוספים עבור גמר חשבון ובכך פרע את חובותיו כלפיה במלואן.
עוד הוא ציין כי מכל מקום התובעת אינה זכאית להודעה מוקדמת בנסיבות בהן אשתו נפטרה. בנוסף, לדבריו, במהלך תקופת ההעסקה העניק לתובעת מתנות כגון 800 שקל לקניית נעליים והוא זכאי להשבת הסכומים.
הסכמה מדעת
השופטת יפית מזרחי-לוי מבית הדין לעבודה בתל אביב קבעה כי אין בכוחו של כתב הוויתור כדי להביא לסילוק טענותיה וזכויותיה של התובעת. היא הדגישה כי הזכויות מכוח משפט העבודה הן קוגנטיות והצדדים אינם רשאים לוותר עליהן.
השופטת ציינה כי יש אפשרות עקרונית להכיר בתוקפו של כתב ויתור זכויות, אך עליו לעמוד באמות מידה קפדניות. כך, בין היתר, יש לוודא שהסכמת העובד ניתנה מרצון ומדעת, על כתב הוויתור להיות ברור ומפורש, עליו לפרט לא רק את הזכויות שבעדן ניתן תשלום אלא גם את הזכויות בעדן לא ניתן תשלום ועוד.
היא קבעה שכתב הוויתור עליו הסתמך הנתבע אינו עומד באף אחת מאמות המידה שנקבעו בפסיקה. זאת, בפרט מאחר שלא ניתן להתחקות אחר אומד דעתה של התובעת בכתב הוויתור ולקבוע שהסכמתה ניתנה מדעת.
השופטת פסקה שהתובעת זכאית להפרשי שכר עבור החודשים בהם לא קיבלה השלמה לשכר מינימום. עוד היא קבעה כי במהלך תקופת ההעסקה הנתבע השלים את שכר התובעת מהשכר הכולל (ביחד עם הזכויות הסוציאליות) שהתקבל מחברת הסיעוד, ויוצא שהוא למעשה קיבל לידיו את שווי הזכויות הסוציאליות שחברת הסיעוד שילמה לתובעת ועליו להשלימם.
כמו כן כתבה השופטת שהנתבע לא זכאי לדרוש מתנות שהעניק לתובעת חזרה, שכן קיימת חזקה שזכויות ביתר שנתן מעסיק הפכו לחלק מתנאי ההעסקה של העובד.
בסיכומו של דבר חויב הנתבע ב-22,383 שקל על הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, חלף הפרשות לפנסיה, חלף הודעה מוקדמת ודמי הבראה. הוא חויב בנוסף בהוצאות בסך 1,500 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד גיא ברנד
ב"כ הנתבע: עו"ד ערן זהר
עו"ד ינון פריד עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.