השופט יוחנן כהן קיבל לאחרונה תביעה שהגישה גננת שהועסקה במשך שנים על ידי תאגיד של עיריית דימונה ופוטרה לפני כ-3 שנים. בין היתר נפסק כי הליך הפיטורים של הגננת היה פגום מאחר שבוצע ללא עריכת שימוע. הגננת זכתה גם בפיצויים על הפרשי שכר וזכויות סוציאליות נוספות.
התובעת סיפרה שעבדה כגננת בגני ילדים שהפעילה הקרן לפיתוח דימונה (תאגיד עירוני של עיריית דימונה). היא הועסקה בין השנים 1999-2016 ולדבריה פוטרה ללא שנערך לה שימוע.
היא תבעה פיצוי על פיטורים שלא כדין וכן על זכויות סוציאליות והפרשי שכר.
הקרן לפיתוח דימונה טענה כי התובעת פוטרה לאחר שהתגלה במסגרת ביקורת של משרד התמ"ת שנערכה בשנת 2016 כי אין לה הכשרה מתאימה כגננת. בנסיבות אלה הוחלט לסגור את הגן.
לגרסתה, התובעת הונתה אותה בטענה כי יש בידה הסמכה מתאימה תוך שהסתירה כי איננה מוסמכת לבצע את תפקידה.
בנוסף טענה הנתבעת כי טרם סגירת הגן בוצע שימוע כדין לתובעת על ידי מנהל מחלקת קליטה, במסגרתו ניתנה לה הזדמנות לפרוס טענותיה.
התובעת השיבה כי פיטוריה נבעו משינויים ארגוניים שביצעה הנתבעת בשיתוף עם העירייה ואינם קשורים להכשרתה המקצועית. היא הדגישה כי בתחילת העסקתה לא נדרשה להציג תעודה והדבר גם לא עלה במשך כל שנות העסקתה הארוכות.
זכות טבעית
השופט יוחנן כהן מבית הדין לעבודה בבאר שבע קבע כי מחומר הראיות עולה שלתובעת לא נערך שימוע כדין טרם פיטוריה. בתוך כך הוא הדגיש כי הזכות לשימוע היא "זכות טבעית" הניתנת למי שעתיד להיפגע מההחלטה של בעל הסמכות.
השופט ציין שהנתבעת לא הציגה פרוטוקול של שימוע שנערך לתובעת ואף לא הזמנה לשימוע. בנוסף, העד מטעם הנתבעת שהיה אמור להעיד על נסיבות סיום העסקתה של התובעת לא הגיע לדיון והנתבעת הסבירה כי חלה. ואולם, אף לדיון הנוסף שנקבע במיוחד לשמיעת עדותו, כשנה לאחר מכן, הוא לא הגיע.
בנסיבות אלה התרשם השופט כי התנהלות הנתבעת בכל הנוגע לפיטורי התובעת הייתה פגומה. לדבריו, היה על הנתבעת ליידע את התובעת בדבר הכוונה לפטרה, לפרט בפניה את הטענות העומדות נגדה במכתב זימון לשימוע, להודיע לתובעת על מועד לשימוע, לתת לה זמן להתכונן ולשמוע את טענותיה בלב פתוח ובנפש חפצה. אך הנתבעת לא עמדה בדרישות אלה, אף לא במקצתן.
עוד הדגיש השופט כי העובדה שכעבור תקופה של למעלה מ-17 שנה בה מועסקת התובעת על ידי הנתבעת מחליטה האחרונה לפטרה, בטענה כי התובעת לכאורה אינה מוסמכת לעבוד בגן ילדים, בין אם הדבר נכון ובין אם לא, נגועה בחוסר תום לב משווע. זאת, מאחר שלכל אורך התקופה לא עלתה כל טענה בדבר הסמכתה של התובעת וניכר מהעדויות כי היא לא התבקשה להציג תעודת הסמכה בתחילת ההעסקה.
מלבד פיצוי על פיטורים שלא כדין קבע השופט שעל הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים, פיצוי על הפרשי שכר ושעות נוספות, פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין, החזר הוצאות נסיעה, דמי חגים ופיצוי על אי מתן הודעה על תנאי העבודה.
בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובעת 195,021 שקל בתוספת הוצאות בסך 20,000 שקל.
ב״כ התובעת: עו"ד יעקב שניטמן
ב״כ הנתבעת: עו"ד אבישג הללי
עו״ד אחז אגם עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל