בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבלחלקית את תביעתה של טבחית לשעבר באולם אירועים "לבונה", והורה לחברה ואף לבעליה אישית – לשלם לה 100,000 שקל עבור פיצויי פיטורים וזכויות נופסות.

השופטת יפית מזרחי-לוי קבעה כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים לאחר שהציגה אישורים רפואיים שלפיהם לא יכלה לעבוד במשך חודשים ארוכים, בשל שחיקה ברצועות הברכיים וניתוח שעברה בברך שמאל.

התביעה עסקה בתקופת העסקה שבין שנת 2005 ועד 2015. בין היתר, הנתבעים הפנו להסכם שעליו לטענתן חתמה התובעת, ומהווה לשיטתם "כתב ויתור וסילוק", שנועד "לאפס" ולהסדיר זכויותיה של התובעת ואת חובותיה בגין ניצול יתר של ימי חופשה, עם סיום העסקתה.

אלא שהשופטת קבעה כי לו ניתן לייחס להסכם תוקף מחייב כטענת הנתבעים. בין היתר, השופטת הזכירה שלא ניתן לוותר על זכויות שנקבעו בחוקי העבודה כגון חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק חופשה שנתית.

כמו כן, השופטת הבהירה כי בהסכם לא נאמר דבר על גמר חשבון או סיום העסקתה של התובעת, אלא צוין בו כי לאחר הניתוח התובעת תחזור לעבודה – בניסוח המרמז על "המשך העסקה עם עצירת שכר לתקופה בה האמינו הצדדים באותו שלב, כי התובעת עשויה לקבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי".

"לאור כל האמור,  אנו קובעים כי הסכם שנחתם בין הצדדים הינו על רקע היות התובעת בתקופת מחלה ממושכת ואין בו כדי להצביע על סיום ההתקשרות בין הצדדים או על עריכת גמר חשבון כנדרש לצורך חישוב זכויותיה", כתבה.

בעניין זה אף נתגלעה מחלוקת בנוגע לסיום ההעסקה. התובעת נעדרה מהעבודה מאפריל 2015 והציגה אישורי מחלה עד לאוקטובר באותה שנה, אולם הנתבעים טענו כי התובעת הפסיקה לעבוד במרץ עם חתימתה על ההסכם.

בניגוד לכך, השופטת הבהירה כי היעדרות זו בשל מחלה, מבלי שנעשתה פעולה פוזיטיבית של הודעה של המעסיק לתובעת על פיטוריה, אינה מנתקת את יחסי עובד ומעסיק. לפיכך, נקבע כי יחסי העבודה הסתיימו בנובמבר 2015 כאשר התובעת הגישה מכתב התפטרות.

הבעלים ישלם אישית

בהמשך דנה השופטת מזרחי-לוי במחלוקת נוספות, למשל בדבר גובה השכר – מחלוקת שהוכרעה לטובת הנתבעים, על סמך תלושי שכר שהציגו. לעומת זאת, נושאים אחרים הוכרעו לטובת התובעת, למשל כאשר הוכח כי במשך פרקי זמן מסוימים היא לא קיבלה דמי הבראה או הפרשות לקרן פנסיה, בהתאם לצו הרחבה בענף האולמות.

בנוגע לפיצויי פיטורים, הנתבעים טענו כי התובעת ביקשה להפסיק את עבודה (במרץ כאמור) "מטעמי נוחות" ועל מנת לבצע את הניתוח, אותו לטענתם לא היתה צריכה לעבור אלא בחרה לעשות זאת כדי להתחמק מעבודה.

ואולם, השופטת קבעה כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים כיוון ש"התפטרה בדין מפוטר בשל מצב בריאותי", לאחר ששוכנעה כי התובעת הוכיחה שאכן היתה לה בעיה בריאותית.

בהמשך פסק הדין השופטת אף קבעה כי הפיצוי ישולם אישית גם על ידי בעלי החברה הנתבעת – מה שנקרא בלשון המשפטית "הרמת מסך" – זאת בין היתר משום שמדובר בחברה משפחתית ששמה השתנה מפעם לפעם, עם אותם בעלים.

בסיכומו של דבר, הנתבעים חויבו לשלם לתובעת כ-100,000 שקל בגין זכויות סוציאליות שונות (מהם כ-57,000 שקל עבור פיצויי פיטורים), וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.

ב"כ התובעת: עו"ד מירב קאהן

ב"כ הנתבעים: עו"ד נחום פלג

עו"ד שמעון בן-נעים עוסק/ת ב- דיני עבודה 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל