השופטת יעל אנגלברג שהם דחתה לאחרונה תביעה שהגיש תושב תל שבע כבן 46 נגד חברת "תריסי ארז" הממוקמת בבאר שבע ועוסקת בייצור תריסים וחלונות אלומיניום. התובע טען שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק. הנתבעת טענה שהעבירה משכורת חודשית לתובע כדמי חסות כדי למנוע נזקים ופריצות. השופטת קבעה שהתובע לא עמד בנטל להוכיח יחסי עבודה וכי מחומר הראיות עלה שאכן מדובר בדמי חסות.
התובע טען כי הועסק על ידי הנתבעת כשומר החל משנת 2012 ועד לחודש אפריל 2019.
הוא סיפר כי הוא בעל מוגבלות נפשית וקוגניטיבית בשיעור של 30% נכות שנגרמו לו בעקבות שירותו הצבאי. לדבריו, החברה ניצלה את מצבו הרפואי על מנת להתחמק מתשלום זכויותיו.
לדבריו, שעות עבודתו היו מוגדרות בשעות הלילה והשבתות, הוקצה לו חדר מאובזר בטלוויזיה, שולחן ומיטה וכן סולם למעבר בין החצרות. התובע הוסיף וטען כי קיבל מהחברה שי בחגים.
החברה טענה מנגד כי התובע הוא בורג במנגנון פורעי חוק אשר הטילו מורא על מנהלי החברה וגרמו להם לשלם עבור קבלת חסות. לטענתה, התובע נשלח ממשפחת פשע כשסידור איתם היה שהחברה תשלם סך של 3,000 שקל בחודש תמורת הגנה מפני פריצות. התשלום נעשה תוך הנפקת תלוש על פי השם ומספר הזהות של אדם שהמשפחה הייתה מעבירה את פרטיו לחברה.
החברה הדגישה כי התובע הודה שבטרם החל "לעבוד" אצלה לא עבד בכל עבודה שהיא במשך 15 שנים ברציפות. כמו כן הוא הודה כי הוא לקוי שכלית ונטל כדורים פסיכיאטרים במשך 9 שנים לפחות. הוא גם אישר כי אין לו רישיון נשק ומעולם לא עבד כשומר או בחברת שמירה ומימיו לא עשה מטווח. בנסיבות אלה לדבריה, אין היגיון בכך שבחרה להעסיק אותו כשומר.
השם על הקיר
השופטת יעל אנגלברג שהם מבית הדין לעבודה באר שבע קבעה שהתובע לא הוכיח קיומם של יחסי עובד מעסיק.
היא ציינה שמנהל החברה העיד כי בעבר היו פריצות שהרעו לעסק וגרמו נזקים אדירים וכי לאחר שהחל הסדר דמי החסות המקרים פסקו.
כמו כן, התובע נשאל לגבי הסיבה לקליטתו בעבודה והשיב "יכול להיות בגלל המשפחה שלי".
לכך מצטרפת העובדה שהתובע אישר שעל גבי הקיר החיצוני של המפעל מתנוסס שם המשפחה שלו וכך גם עם המקרר במפעל. "מן המפורסמות הוא באיזורנו כי המשפחות הנותנות חסות למפעלים נוהגות לסמנם בציון שם המשפחה על גבי הקיר החיצוני של המפעל או העסק", כתבה.
זאת ועוד, מחומר הראיות עלה שלתובע אין כל הכשרה כשומר והוא אינו מחזיק ברישיון נשק. כמו כן, התובע אישר כי לא הוסבר לו היכן נמצא המטף לכיבוי אש, הוא לא ידע היכן נמצא ארון החשמל ולא נמסר לו מספר הטלפון של בעלי הנתבעת. על "עבודת" התובע גם לא התקיים כל פיקוח.
השופטת ציינה בנוסף שמהעדויות עלה כי לאחר סיום ההתקשרות עם התובע הגיע למקום אחיינו שמקבל כעת תשלום חודשי בסך 3,300 שקל כדמי חסות.
התובע חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד משה זנו ועו"ד רוית ישי
ב"כ הנתבעים: עו"ד מיטל אזולאי, עו"ד טנא דותן
עו"ד עינב זוסים עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.