השופטת שרה שדיאור קיבלה לאחרונה חלקית תביעה שהגיש עובד לשעבר ברשות מקרקעי ישראל. השופטת קבעה שהעובד סבל מהתעמרות מצד חשבת הרשות וכי לא הייתה הצדקה לפיטוריו. בין היתר, החשבת צעקה על העובד בנוכחות עובדים אחרים, טענה שהוא עוקב אחריה ומנעה ממנו לצאת לפגישות נחוצות מחוץ למשרד.
התובע עבד ברשות מקרקעי ישראל מאוגוסט 2013 ועד שפוטר במאי 2016. הוא הועסק כראש תחום גבייה.
בכתב התביעה הוא סיפר כי היה עובד אהוד, הסתדר עם חשבת הרשות ואף נסע עמה הביתה ברכבה שכן הם גרו בסמוך. לדבריו, בסוף יוני 2014 בזמן הנסיעה הביתה היא התפרצה עליו כיוון ששמעה שהוא הולך להתמודד לוועד העובדים. באותה שיחה היא העלתה טענות כלליות בנוגע למקצועיותו.
הוא הוסיף כי היחסים עם החשבת התדרדרו לאחר שסמנכ״לית הרשות דאז התייעצה עמו ללא ידיעת החשבת.
לטענתו, מאותה תקופה החשבת מנעה ממנו לבצע את עבודתו, תוך העלאת טענות לא ענייניות על מקצועיותו, מנעה ממנו לצאת לפגישות עבודה והפלתה אותו משאר עובדי האגף.
לדבריו, התנכלותה השפיע חמורות על מצבו הבריאותי והנפשי, הוא הסתובב בעבודה בחרדה קשה ולעיתים סבל לחצים בחזה. בעקבות פגישה שקיים מול סגן החשב הכללי באוצר, במטרה לטפל ביחס הקשה כלפיו, החשבת החריפה את ההתעמרות וביקשה משתי עובדות שלה להתלונן עליו.
הוא הוסיף כי החל מנובמבר 2015, רמ״י העלתה כלפיו טענות שונות בהן כי הוא מאיים על עובדים, והתעלמה מניסיונותיו להפריך את הטענות. הוא מצא עצמו נרדף רק משום שהעז להתלונן על החשבת, ובהמשך פוטר מתפקידו.
הנתבעת טענה שאין ממש בטענות התובע. לדבריה, מדובר בעובד אשר הגורמים הממונים עליו איבדו את האמון בו בשל מעשיו והתנהלותו, באופן שהצדיק וחייב את פיטוריו.
סביבת עבודה הוגנת
השופטת שרה שדיאור מבית הדין לעבודה בירושלים הבהירה כי האיסור על התעמרות בעובד נובע מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חובת תום הלב המוגברת בדיני עבודה וחובת המעסיק לספק לעובד סביבת עבודה הוגנת ובטוחה.
השופטת קבעה שהוכח כי החשבת צעקה על התובע בפני עובדים נוספים, טענה כי הוא עוקב אחריה ומנעה ממנו לצאת לפגישות בהתאם לצורכי העבודה, ללא תיאום מראש עמה. הגבלה זו פגעה ביכולתו לתפקד מול גורמים מקצועיים, שאף פנו לחשבת בעניין.
חמור מכך, רמ״י לא פעלה לבירור תלונותיו של התובע, אותן גיבה במסמכים והקלטות.
זאת ועוד, מעדות מנהלו הישיר של התובע עלה שהתובע היה עובד מקצועי, הביא רעיונות לייעול, חסך כסף והיה מקום להמשך העסקתו. דברים אלה עומדים בסתירה לטענות והאשמות הלא מבוססות שהטילו בו החשבת וגורמים נוספים בנתבעת.
השופטת גם מתחה ביקורת על האיומים שהופנו לתובע, בעניין קידומו ומעמדו, עת קיבל הצעה להצטרף לוועד העובדים, זכות מהותית המוקנית לו.
השופטת כתבה שהתובע הוכיח כי סבל מצעקות, ביקורת לא מוצדקת, פגיעה במעמדו, ניטור ובקרת יתר, הפגנת שליטה והתנהגות אימפולסיבית והרסנית. בנסיבות אלה היא פסקה לטובתו פיצוי של 50,000 שקל בגין התעמרות.
עוד קבעה השופטת כי לא הייתה הצדקה לפיטוריו של התובע וכי בהליך הפיטורים נפלו פגמים, בכך שבין היתר לא נבחנו חלופות.
בסך הכל יפוצה התובע ב-155,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 20,000 שקל.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד ד"ר יצחק אלמליח עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.