בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה מנהלת חשבונותבטענה שפוטרה כחודש לאחר שהודיעה למעסיק כי היא בהיריון. השופט אורן שגבהדגיש כי המעסיק היה רשאי לפטר את התובעת לאחר ארבעה חודשי עבודה ללא צורך באישור מהממונה על חוק עבודת נשים אבל היה עליו להוכיח שההיריון הוא לא הסיבה האמיתית לפיטורים.
התובעת החלה לעבוד בנובמבר 2014 כמנהלת חשבונות בעסק פרטי בשם "ריפוד ראשון". לאחר כשלושה חודשים היא גילתה שהיא נמצאת בשלביו הראשונים של היריון. התובעת סיפרה על כך לאישתו של המעסיק, שבאותה העת שהה בחו"ל, וכששב ארצה הוא בירך אותה על הריונה.
אלא שכחודש לאחר מכן, היא זומנה לשיחה שבה הוא הודיע לה כי היא מפוטרת כחלק מצמצומים שעליו לערוך בעסק.
ביוני אותה השנה היא הגישה נגדו תביעה לפיצוי עקב הפליה מחמת היריון בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
לטענתה, הסיבה האמיתית לכך שפוטרה היא חוסר רצון להתמודד עם ההשלכות הנובעות מהעסקת אישה הריונית. לחיזוק דבריה, היא ציינה כי באותה העת העסק שגשג כך שלא ייתכן כי סיבת הפיטורים היא צמצומים.
נוסף להפליה הלא חוקית, העובדת דרשה פיצוי על כך שפוטרה ללא שימוע.
מנגד, המעסיק טען כי מאחר שהתובעת פוטרה לאחר ארבעה חודשים בלבד הוא לא פגע בזכויותיה לפי חוק עבודת נשים – שחל רק על נשים שצברו ותק של חצי שנה. יותר מזה, הוא טען כי במועד הפיטורים הוא כלל לא ידע שהתובעת הרה.
המעסיק טען עוד כי ערך לתובעת שתי שיחות לפני שהחליט לפטר אותה, כך שמילא אחר הוראות החוק בעניין השימוע. לטענתו, התובעת פוטרה בשל חוסר המקצועיות שלה ונטייתה להרבות באיחורים, והוא השתמש בעילת הצמצומים כדי שלא לפגוע בה.
פיטורים מוכתמים בהפליה
בדרך כלל הנטל להוכיח זאת מוטל על המעסיק אך מאחר שהתובעת לא הייתה עובדת למופת – כפי שמעידים איחוריה הרבים – נטל ההוכחה רובץ על כתפיה.
בעניין זה השופט שגב קבע כי התובעת צלחה את משוכת ההוכחה, תוך שציין כי השתכנע שהנתבע ידע שהיא בהיריון עוד לפני הפיטורים.
בהקשר זה, השופט הפנה לעדות שהנתבע מסר בפניו במהלך הדיונים בתיק. לטעם השופט, הגרסה שהציג בנוגע לסיבת הפיטורים לא הייתה ברורה ועקבית ואף העלתה ספקות בנוגע לסיבה האמיתית לסיום ההעסקה. משכך, נקבע כי הסיבה לפיטורי התובעת "מוכתמת בהפליה אסורה על רקע הריונה".
בהמשך, השופט קבע כי בנוסף להפליית התובעת, הליך הפיטורים שלה לא היה תקין משום שלא נערך לה שימוע כחוק: הנתבע לא זימן אותה מראש לשיחה, לא תיעד את השיחות שערך לה ואף פיטר את התובעת מיד בתום השיחה השנייה. בהתחשב בתקופת העבודה הקצרה של התובעת, נקבע כי היא זכאית לפיצוי בגובה משכורת חודשית אחת ברכיב זה.
בסופו של דבר, הנתבע חויב לשלם לתובעת 15,500 שקלים כפיצוי על הפיטורים הלא חוקיים והפלייתה בשל הריונה. לכך יתווספו הוצאות משפט בסך 2,500 שקלים.
ב"כ התובעת: עו"ד לענייני עבודה ארנון שוטלנד
ב"כ הנתבע: עו"ד מורן אדרי
עו"ד רבקה הדר-ברבש עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסק דין