בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל לאחרונה ערעור של המדינה על אי הרשעתה של עובדת בפעוטון ילדים שהודתה בעבירה של סחר בסמים. נקבע כי לנוכח סוג עבירה – מן החמורות בספר החוקים – נסיבותיה האישיות של הנאשמת אינן מצדיקות הימנעות מהרשעתה בפלילים. בתוך כך צוין כי מצופה מעובד למסור למעסיקיו מידע על הליכים משפטיים המתנהלים נגדו, והשיקול אם להמשיך ולהעסיקו באותן נסיבות הוא של המעסיק.
הנאשמת, צעירה בת 27, הואשמה ביחד עם אדם נוסף בעבירה של סחר בסמים לאחר שהשניים ניסו למכור "פלטת חשיש" לסוכן סמוי של המשטרה. הנאשמת הודתה בעבירה ונגזר עליה עונש של 200 שעות שירות למען הציבור (של"צ). עם זאת, בית משפט השלום באילת הורה על ביטול הרשעתה משיקולי שיקום, לאחר שההגנה טענה בין היתר כי הנאשמת עובדת בפעוטון והרשעה בפלילים תגרום לפיטוריה.
על ההחלטה שלא להרשיעה הגישה המדינה ערעור לבית המשפט המחוזי.
המדינה טענה כי מהות העבירה ונסיבותיה אינן מאפשרות המנעות מרשעה, אשר מיועדת למקרים חריגים, ולא הוכח במקרה זה שהרשעת הנאשמת עלולה לגרום לפגיעה חמורה בשיקומה או לנזק קונקרטי כלשהו.
הנאשמת (המשיבה בהליך) טענה מנגד כי אין להתערב בהחלטה שלא להרשיעה. היא הדגישה את נסיבותיה האישיות, העובדה שגדלה במשפחת אומנה ונאלצה מגיל צעיר לדאוג לעצמה, עברה הפלילי הנקי, והתגייסותה להליך טיפולי על מנת לשנות את חייה. כמו כן, היא חזרה וציינה כי הרשעתה תוביל בהכרח לפיטורים מעבודתה.
ביהמ"ש לא ייתן יד למניפולציה
נשיאת בית המשפט המחוזי רויטל יפה-כ"ץ, והשופטות יעל רז-לוי וגילת שלו קיבל את ערעור המדינה והורו על הרשעת הנאשמת בעבירה של סחר בסמים.
השופטת יפה-כ"ץ שכתבה את פסק הדין קבעה שהפגיעה האפשרית בנאשמת אינה קונקרטית ואינה מצדיקה הימנעות מהרשעה על אף נסיבותיה הקשות של הנאשמת. לנוכח העובדה שמדובר בעבירה חמורה של סחר בכמות גדולה של סם תמורת סכום כסף גבוה, הוסיפה השופטת, לא נמצא נימוק המצדיק את אי הרשעתה. מאידך, אי הרשעה במקרה זה תגרור אחריה פגיעה של ממש באינטרס הציבורי ובהרתעה.
השופטת מצאה לנכון לציין כי הנאשמת התקבלה לעבודתה בפעוטון תוך הסתרת המידע על אודות ההליך הפלילי המתנהל כנגדה ממעסיקיה, וכעת מבקשת מבית המשפט כי ייתן יד ל"מניפולציה" זו באמצעות סיום ההליך באי הרשעה.
בהקשר זה ציינה השופטת כי נאשם אמור למסור למעסיקו את כל הפרטים הנכונים והעדכניים בנוגע לנסיבותיו, כולל הליכים משפטיים המתנהלים נגדו, והמעסיק אמור להחליט האם להמשיך להעסיקו כאשר כל המידע הרלוונטי אודותיו פרוש לנגד עיניהם.
השופטת הוסיפה כי במקרה זה משרד הרווחה כבר נחשף לעבירה החמורה של הנאשמת ובחר להפסיק את העסקתה ללא שום קשר לשאלת ההרשעה, אלא מתוך חשש שלא תוכל לשמש דמות חינוכית לילדי הפעוטון.
לבסוף כתבה השופטת כי אף אם הנאשמת לא תוכל להמשיך לעבוד בפעוטון, היא לא הוכיחה שלא תוכל לעבודות בעבודות רבות אחרות. "יש לזכור, כי לא מדובר בעבודה שהמשיבה למדה שנים כדי להתקבל אליה; לא מדובר בעבודה הדורשת הכשרה מיוחדת; וככל הנראה גם לא מדובר בעבודה המתאימה למי שזה עתה ביצעה עבירה כה חמורה."
ב"כ המדינה (המערערת): עורכי הדין תהילה גלנטה וערן צברי
ב"כ המטפלת (המשיבה): עורכת הדין ליז זמור
עו"ד ומגשרת מיכל זמיר פולני עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל