השופטת דניה דרורי קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה עובדת שהועסקה ברשת "בינה קידום לעתיד" המפעילה מעונות יום לטיפול בפעוטות ובילדים בגיל הרך. העובדת פוטרה בעודה בהריון. המעסיקה טענה שאין לחייב אותה בפיצוי שכן התובעת לא דיווחה לה על ההריון אך הטענה נדחתה. בפסק הדין צוין שהתובעת פוטרה לפני המועד בו הייתה מחויבת לספר למעסיקתה שהיא בהריון, ושניכר שהנתבעת חשדה שהתובעת בהריון אך לא פעלה לבירור הסוגיה.
התובעת התקבלה לעבוד במעון שמפעילה הרשת במרץ 2019 כ"מובילת כיתה" לקבוצת פעוטות כבני שנתיים. היא נכנסה להריון כחודשיים לאחר תחילת עבודתה במעון. באוגוסט 2019 נערכה שיחת משוב בין התובעת לבין הממונה עליה במעון, בה הובהר לה שהממונה לא שבעת רצון מהתנהלותה המקצועית ומהיעדרויותיה הרבות.
זמן קצר לאחר מכן נמסר לתובעת זימון לשימוע לפני פיטורים. גם במהלך השימוע התובעת לא הודיעה לממונה על דבר הריונה.
בסוף אוגוסט 2019 נמסר לתובעת מכתב פיטורים והיא ילדה בנובמבר 2019.
בתביעה טענה התובעת כי היא פוטרה במהלך ההריון מבלי שניתן היתר לפיטוריה ומדובר בפיטורים אסורים לפי חוק עבודת נשים. היא עתרה לפיצוי הקבוע בחוק וכן לפיצוי בגין הפסדי שכר עד לתום התקופה המוגנת.
התובעת הוסיפה כי הפיטורים מנוגדים גם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לדבריה, היא הופלתה לרעה על רקע ההריון ואלמלא הריונה לא הייתה הנתבעת מזדרזת לפטרה בסמוך להשלמת 6 חודשים להעסקתה.
היא גם העלתה טענות נגד הליך הפיטורים עצמו שכן לדבריה השימוע נערך לאחר שכבר התקבלה ההחלטה לפטרה.
הנתבעת טענה מנגד שהתובעת לא עדכנה אותה על ההריון. היא הודתה שאמנם נודע לה על ההריון משמועות במעון אך לדבריה היא לא פועלת על סמך שמועות לא מבוססות.
הנתבעת הוסיפה שבכל מקרה התובעת פוטרה משיקולים ענייניים ובשל תפקוד לקוי, ולא על רקע ההריון. כמו כן לדבריה, לא נפל פגם בפיטורים ובהליך השימוע וההחלטה הסופית התקבלה רק לאחר שנשקלו טענות התובעת.
בניגוד לחוק
השופטת דניה דרורי מבית הדין לעבודה בחיפה הבהירה שלפי חוק עבודת נשים עובדת מחויבת להודיע למעסיקה על הריונה החל מהחודש החמישי להריון. היא ציינה שהתובעת פוטרה לפני החודש החמישי כך שהיא לא הייתה עדיין מחויבת במתן הודעה על הריונה.
עם זאת השופטת כתבה שהימנעות התובעת מעדכון המעסיקה בדבר הריונה חרף האפשרות שיהיה בכך כדי לשנות את עמדת המעסיקה בעניין הפיטורים, אינה מתיישבת באופן מלא עם חובת תום הלב המוטלת על העובדת.
ואולם, כתבה השופטת, אין בכך כדי להביא לשלילת זכויות התובעת לפי חוק עבודת נשים: "איסור הפיטורים בתקופת ההריון הוא מוחלט, ואינו תלוי בתום ליבה של התובעת". היא ציינה בהקשר זה שגם תום לבה של המעסיקה מוטל בספק שכן מהעדויות עלה שהממונה ידעה או חשדה במועד השימוע שהתובעת בהריון (לנוכח השמועות במעון) אך נמנעה מלברר את הדברים עד תום.
לצד זאת השופטת לא מצאה בסיס לטענה שהפיטורים נעשו על רקע ההיריון או הוכתמו בשיקולים הנוגעים להריון או להורות. כמו כן נקבע כי לא נפלו פגמים בהליך הפיטורים עצמו.
בסופו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את התובעת בגין הפרת חוק עבודת נשים וכן על הפסדי שכר לתקופה המוגנת בסך כולל של 49,046 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד הדר פלד טל
ב"כ הנתבעת: עו"ד עטרה שינברגר
עו"ד ויסאם מוקטרן עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.