בפסק דין שניתן באחרונה, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חייב את חברת "אלקטרה מוצרי צריכה" לשלם לתובע כ-180,000 שקל בגין בונוסים שהגיעו לו לטענתו, על פי חוזה ההעסקה ובהתאם להבטחות שניתנו לו על ידי מנהליו הישירים.

התובע עבד בחברה כשלוש שנים החל משנת 2006 בתפקיד מנהל מכירות והיה אחראי על שיווק אחד מקווי המוצרים בחברה. כנהוג בענף, משכורתו הורכבה משכר בסיס בתוספת עמלות בגין מכירה בהתאם למוסכם בחוזה ההעסקה שנחתם עמו.

לטענת התובע, למרות עמידתו בהצלחה ביעדי המכירות וביצועיו המצוינים לא שולמו לו מלוא הבונוסים המגיעים לו, ובכלל זאת בונוסים שהובטחו לו על ידי מנהליו הישירים בגין מכירת קו מוצרים נוסף ובגין עבודה מאומצת בתקופת עומס, וכן בונוס בגין מכירות בתקופה שנעדר מהעבודה בשל מחלה.

החברה טענה כי התובע ניכס לעצמו הצלחות לא לו וגזר את הבונוסים שלטענתו מגיעים לו ממחזור מכירות שלא היה לו כל קשר אליו. היא הוסיפה והכחישה שניתנו לתובע אי-אילו הבטחות לבונוסים הנטענים והדברים לא היו ולא נבראו.

אולם השופט אורן שגב סבר שהתביעה מבוססת וכי דווקא הנתבעת היא זו שלא הצליחה להוכיח את גרסתה.

פרקטיקה של הבטחות

השופט שגב ביסס החלטתו על עדויות המנהלים הישירים של התובע שהציגו גרסה שונה מזו של הנהלת החברה. לפי עדויות אלו, לתובע אכן הובטחו הבונוסים להם הוא טוען בהתאם לאישור שהתקבל מהמנהל המוסמך בחברה.

השופט זקף לחובת החברה את העובדה שהיא לא זימנה לעדות את המנהלים שנטען כי אישרו  את הבונוסים לצורך הפרכת הטענות נגדה – ומצא בכך תמיכה לגרסת התובע.

כמו כן, השופט ציין כי גרסת התובע קיבלה חיזוק נוסף משהוכח במסגרת ההליך שאכן הייתה נהוגה בחברה פרקטיקה של הבטחת בונוסים בעל-פה אשר בדרך כלל כובדה על ידי החברה.

בוריס פרלמן (צילום: דוד ממרם, פסקדין)
בוריס פרלמן | צילום: דוד ממרם, פסקדין
לגבי הבונוס שנתבע בגין תקופת אי הכושר השופט פסק כי מאחר שהסכם ההעסקה לא שלל במפורש את הבונוס בתקופה זו, ולאור העובדה שבעת אישור תקופת ההיעדרות החברה לא התנתה זאת באי תשלום הבונוסים – הרי שהתובע זכאי לבונוס גם בגין תקופה זו.

בסיכומו של דבר התביעה כאמור התקבלה במלואה ונפסקו לתובע כ-180,000 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 27,000 שקל.