בפסק דין שפורסם לאחרונה נקבע כי מנהלת חשבונות שגררה את חברת הקייטרינג בה עבדה להליך סרק תשלם לה הוצאות של 5,000 שקל. בתוך כך נדחו מלוא טענותיה להפלייתה כאם ולהפרת חוק עבודת נשים עקב פיטוריה בתקופה המוגנת שלאחר חופשת לידה. נשיא בית הדין לעבודה בירושליםהשופט אייל אברהמי קבע כי הראיות והעדויות בתיק מוכיחות שהעובדת היא זו שהתפטרה והחלה לעבוד במקום אחר, כך שלא הוכח כל פגם בהתנהלות החברה.
התובעת עבדה בחברת ההסעדה הירושלמית "סזאן קייטרינג" בין השנים 2013-2015. בתביעה שהגישה ב-2016 נגד החברה, במסגרתה דרשה יותר מ-260 אלף שקל פיצויים, טענותיה המרכזיות עסקו בהפרת חוק עבודת נשים ואפליה אסורה המנוגדת לחוק שוויון הזדמנויות.
התובעת טענה כי לאחר שחזרה מחופשת לידה שנייה החברה פגעה בתנאי העבודה שלה, העבירה למחליפה שלה את רוב סמכויותיה ולא מצאה לה מקום לעבוד בו.
אם לא די בכך, כחודש לאחר שחזרה המנכ"ל ביקש ממנה להישאר בבית וזמן קצר לאחר מכן, עוד לפני שחלפו 60 הימים שבהם החוק אוסר לפטר אותה, הוא הודיע לה טלפונית שהיא מפוטרת.
החברה הציגה גרסה שונה לחלוטין, שכן לטענתה התובעת היא זו שהחליטה להתפטר לאחר שמצאה מקום עבודה אחר.
עוד נטען כי דווקא התובעת היא זו שסירבה לחזור לעבוד בתנאים הקודמים, ודרשה לעבוד מהבית משום שלא היה לה נוח במשרד הממוקם במרתף. החברה נענתה לה אף שהדבר מנוגד להסכם העבודה ואף רכשה עבורה מחשב נייד.
עוד נטען כי העובדת המחליפה לא נטלה את סמכויות התובעת אלא המשיכה לעבוד בחברה מפאת עומס. התובעת, כך נטען, היא זו שהחליטה שלא לבצע משימות מסוימות.
הוצאות מיותרות
נשיא בית הדין השופט אייל אברהמי העדיף את גרסת החברה, שנתמכה בעדות אמינה של המנכ"ל ובמסמכים וראיות נוספות, על פני זו של התובעת שלקתה בחוסר עקביות וסתרה מסמכים כתובים.
השופט קבע כי לא התרשם שתנאי העבודה של התובעת הורעו. לטעמו, אף שצוותה עובדת נוספת סמכויותיה נותרו כשהיו והיא בחרה כיצד לחלק את העבודה ובמה לעסוק, ובשלב מסוים החברה הסכימה שתעבוד מהבית ותתרכז רק בעריכת הדו"ח השנתי.
מעבר לזה, נקבע כי התובעת לא פוטרה אלא עזבה מרצונה לאחר שמצאה עבודה חדשה. בהקשר זה השופט הפנה לתמלול שיחה שנערכה עם המנכ"ל ומסרון שנשלח לו המעידים כי לא הייתה לו כוונה לפטר את התובעת ואילו היא מנסה למשוך אותו בלשונה.
יותר מזה, תלוש השכר הראשון של התובעת מהעבודה החדשה מעיד שהחלה לעבוד שם ארבעה ימים לפני המועד שבו לטענתה "פוטרה".
לאור מצב דברים זה, ובהתחשב בכך שמלכתחילה התובעת התקבלה לעבודה כאם ובמהלך תקופת העבודה כבר יצאה וחזרה מחופשת לידה אחת, נדחו טענותיה לאפליה ולהפרת חוק עבודת נשים.
הסעד היחיד שהתובעת קיבלה הוא 1,285 שקל עבור פידיון של 3.33 ימי חופשה. לנוכח העובדה שהתובעת "גררה את הנתבעת להליך סרק ולהוצאות מיותרות" היא חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 5,000 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד לענייני עבודה סברינה בן חיים
ב"כ הנתבעת: עו"ד אביב ברנט, עו"ד קטיה נגדי
עו"ד רונן (רון) פרץ עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל