בית הדין האזורי לעבודה בחיפה פסק לאחרונה פיצויים של כ-42 אלף שקל לעובדת מטבח בין היתר משום שלא יכולה הייתה לשבת בזמן שהכינה סנדביצ'ים בלילות משום שהכסאות שסופקו לה היו גבוהים מדי. עם זאת, השופטת דלית גילה לא סברה שמגיעים לה פיצויי פיטורים עקב הרעה בתנאי העבודה משום שהיא עזבה ללא שום קשר לתנאי העבודה.  

התובעת הועסקה ב-2008 כעובדת מטבח בחברת "אריאל בן נון" העוסקת בשיווק מכונות אוטומטיות של אוכל ושתיה. עיקר עבודתה היה בשעות הלילה בהן עסקה בהכנת כריכים למכונות.

התובעת עזבה בשנת 2015 לאחר שגילתה כי מנכים משכרה שתי הפסקות של רבע שעה בכל משמרת. בתביעה שהגישה ביולי אותה שנה היא סיפרה כי לאורך השנים גם נאלצה לעבוד בעמידה  משום שהכסאות שסופקו לה לא היו בגובה המתאים.

התובעת טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים משום שהתפטרה "בדין מפוטרת" לאחר שהחברה לא שיפרה את תנאי העבודה הגרועים. כמו כן, היא ביקשה פיצוי על הפרת הזכות לעבוד בישיבה וכן החזר של הסכומים שנוכו ממשכורתה שלא כדין ותשלום עבור שעות נוספות.

בתגובה, נטען מטעם החברה שהתובעת עזבה בשל סיבות אישיות כפי שמעיד תמלול שיחה שנערכה עמה, ולטענתה היא ניסתה לשכנע אותה להישאר ואף הוצע לה בונוס מיוחד אך הדבר לא הועיל, והיא בכל זאת עזבה.

בנוסף נטען כי החברה סיפקה לעובדים כיסאות ולא מנעה מהם לשבת במהלך העבודה. באשר לשעות הנוספות, נטען כי נערך לתובעת גמר חשבון שבמסגרתו קיבלה את כל מה שמגיע לה.

רצתה להתקדם בחיים

פסק הדין של השופטת גילה נפתח בשאלה מהו הגורם שהוביל לעזיבת התובעת – שאלת מפתח כשבאים לדון בטענה לעזיבה עקב הרעת תנאים.

במקרה הנוכחי השיחה המוקלטת הוכיחה כי "התובעת גמרה אומר בליבה לסיים את עבודתה בנתבעת ויהי מה, מטעמיה שלה ולא מהסיבות המנויות במכתב ההתראה ובמכתב ההתפטרות", נכתב בפסק הדין.

השופטת קבעה כי כדי לזכות בפיצויים במקרה של התפטרות עקב הרעת תנאים העובד צריך לאפשר למעסיק לתקן את התנהלותו, ובמקרה הזה התובעת פשוט רצתה "להתקדם בחייה". משכך נפסק שהתובעת לא התפטרה בגלל התנאים ולכן היא לא זכאית לפיצויי פיטורים.

מכאן, השופטת פנתה לבחון האם ניכוי זמני ההפסקות מהמשכורת היה חוקי. השופטת ציינה כי ניכוי שכר הפסקה יכול להיעשות רק אם נותנים לעובד הפסקה של חצי שעה רצופה מאחר שההפסקות של התובעת לא היו רציפות – החברה לא הייתה רשאית לעשות זאת.

כמו כן נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה קובע שהחל מהשעה השמינית למשמרת לילה זכאי העובד לשכר של שעה נוספת. התובעת עבדה בממוצע 9.5 שעות במשמרת לילה – ולפיכך הייתה זכאית לתשלום של 2.5 שעות נוספות בכל משמרת.

לבסוף השופטת קיבלה את טענת התובעת כי החברה סיפקה לה כסאות שאי אפשר היה להשתמש בהם, ובכך היא הפרה את הזכות לעבודה בישיבה.

לפיכך, נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת 41,531 שקלים עבור שעות נוספות, שעות ההפסקה ופיצוי בגין העבודה בעמידה. מאחר שהתביעה התקבלה חלקית, לא נקבעו הוצאות.  

ב"כ התובעת: עו"ד דיני עבודה ניר ברקון

ב"כ הנתבעת: עו"ד כרמל חורב-אלטמן

לכתבה המקורית

עו"ד מלכה כוכב עוסק/ת ב- דיני עבודה 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.