השופטת מיכל נעים דיבנר דחתה לאחרונה תביעה שהגישה מנהלת חנות של עמינח נגד מנכ״ל החברה. התביעה התייחסה לאירוע שהתרחש לפני כארבע שנים. המנכ״ל נכנס לחנות והחל לדבר עם אחד העובדים. המנהלת ביקשה מהעובד להפסיק את השיחה תוך התעלמות מנוכחות המנכ״ל. בעקבות זאת הוא גידף אותה. ״לא כל פגם בהתנהלות מי מהצדדים ביחסי עבודה מצדיק הגשת תביעה משפטית״, כתבה השופטת.
התובעת מועסקת ברשת מאז ספטמבר 2015 ובזמנים הרלוונטיים עבדה כמנהלת חנות במתחם ביל״ו ברחובות. הנתבע מחזיק ב-50% ממניות עמינח ומשמש בה כמנכ"ל משותף.
בפברואר 2018 הגיע המנכ״ל לבקר בחנות. המנהלת לא הייתה במקום כשהוא נכנס שכן יצאה לקנות כריך. המנכ״ל שוחח עם מוכר בחנות ובמהלך השיחה המנהלת חזרה. היא ביקשה מהעובד להפסיק את השיחה ולגשת לטפל בלקוחות. המנהלת לא פנתה אל המנכ״ל ולא דיברה איתו. בעקבות זאת המנכ״ל גידף את המנהלת בקול רם.
בין הצדדים התעוררה מחלוקת מהן המילים שנאמרו. בעוד שהמנכ״ל הודה כי אמר לה ״פישרית״ ו-״כלומניקית״, המנהלת טענה שהוא הטיח בה בנוסף גם את המילים ״זונה״, ״חתיכת זבל״ ו-״חתיכת חרא״.
לאחר האירוע המנכ״ל עזב את החנות ומאז לא התקיים קשר בינו לבין המנהלת, שממשיכה לעבוד ברשת ותנאי עבודתה לא נפגעו.
המנהלת עתרה בכתב התביעה לצו מניעה קבוע שיאסור על הנתבע להטריד אותה, להגיע למקום עבודתה, לצעוק עליה, לקלל אותה ולדרוש ממנה נתונים או מסמכים הקשורים לעבודתה.
בנוסף היא עתרה לפיצויים של 300,000 שקל לפי חוק איסור לשון הרע ולפי החוק למניעת הטרדה מינית.
התנהגות מתריסה
השופטת מיכל נעים דיבנר מבית הדין לעבודה בתל אביב הבהירה כי במסגרת ההליך התובעת זנחה את דרישתה למנוע מהמנכ״ל להיכנס לסניף. ואולם, יש להדגיש כי מדובר בעובדת זוטרה ברשת גדולה, בה הנתבע משמש בעלים ומנכ״ל, כך שדרישתה למנוע ממנו להגיע למקום עבודתה או לדרוש ממנה מסמכים הקשורים לעבודה היא חריגה.
באשר למחלוקת בעניין המילים שנאמרו קיבלה השופטת את גרסת המנכ״ל. היא ציינה כי דבריו אינם ראויים ואינם רצויים ויחסי עבודה דורשים התנהגות מכבדת. ואולם, לתגובת המנכ״ל קדמה התנהגות מתריסה מצד התובעת.
השופטת כתבה כי מתוקף מעמדו של המנכ״ל יש בסיס לציפייתו לקבל יחס הולם ומכבד מהעובדים. החלטת התובעת לדרוש מהמוכר להפסיק לדבר עם הנתבע, גם אם לצורך טיפול בלקוחות, מבלי לעשות זאת באופן מכובד ובתיאום עמו, אינה עולה כדי יחס הולם. השופטת הדגישה כי הראיות מובילות למסקנה כי התנהגות התובעת הייתה לשם הפרובוקציה וההתרסה ולא היה באותו מועד לחץ של לקוחות בחנות.
לאחר שנדחו טענות התובעת כי המנכ״ל כינה אותה ״זונה״, ״חתיכת זבל״ או ״חתיכת חרא״, ונקבע כי כל שהטיח בה היה ״כלומניקית״ ו״פישרית״ קבעה השופטת כי אין עילה לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע או החוק למניעת הטרדה מינית. היא ציינה כי הדברים נאמרו בעידנא דריתחא, הופנו אל התובעת בלבד והסובבים ומדובר באירוע חד פעמי. זאת ועוד, תוכן הגידופים הוא ברף החומרה הנמוך.
התובעת חויבה בהוצאות בסך כולל של 40,000 שקל.
ב״כ התובעת: עו"ד מרדכי לוין
ב״כ עמינח: עו"ד רחל הררי ליפשיץ
ב״כ המנכ״ל: עו"ד משה יעקב ממשרד הרצוג פוקס נאמן
עו"ד דקל מנחמי עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.