בית הדין הארצי לעבודה הורה לחברה הממשלתית "נצר שרון" (התעשייה הצבאית לשעבר) למסור למי שהפסיד במכרז למשרד יועץ משפטי, מסמכים בנוגע למועמדת שזכתה בו וקיבלה את התפקיד.

השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן סופר והשופט מיכאל שפיצר קבעו כי בכפוף להשמטת מסמכים הנוגעים לפרטיותה של המועמדת, לתובע – "המשיב בהליך" – שהפסיד במכרז, יש זכות לעיין במסמכים מסוימים.

המשיב עבד במחלקה המשפטית של החברה במשך 11 שנה עד ינואר 2016, אז החל לעבוד בתע"ש.  בדצמבר 2017 פרסמה החברה מודעה לאיוש משרת היועץ המשפטי ומזכיר החברה. המבקשת והמשיב השתתפו בהליך האיתור, בסופו המבקשת נבחרה כמתאימה לתפקיד.

לאחר שהחברה הודיעה למשיב על דחיית מועמדותו, הוא פנה בבקשה לקבל מסמכים הקשורים להליך האיתור כולל המועמדים האחרים. אלא שהחברה הסכימה להעביר לו רק את המסמכים הנוגעים אליו ואת הנוהל לפיו פעלה ועדת האיתור.

בעקבות זאת הוא הגיש תביעה בבית הדין האזורי בתל-אביב, במסגרתה ביקש לבטל את מינוי המבקשת ולהורות על מינויו, בטענה שההליך "נתפר" למידותיה, כהמשך למצב שבו במשך שנתיים היא כבר משמשת בפועל בתפקיד אליו נבחרה.

תביעתו כללה בקשה לגילוי מסמכי ועדת האיתור, בטענה שרק לאחר שיקבל אותם יוכל להראות על כמה ההליך לא היה "שוויוני ותחרותי".

לפני מספר חודשים בית הדין האזורי קיבל את הבקשה באופן חלקי והורה על גילוי מסמכים רלוונטיים הנוגעים למועמדת. בהחלטתו בית הדין הורה בין היתר להעביר את קורות החיים של המבקשת, שאלונים שמילאה, טופסי ניקוד, הערכות, וכן רישומים הנועדים לפעולותיה והרכבתה של ועדת האיתור.

על החלטה זו הגישו החברה והמבקשת בקשת רשות ערעור, בטענה שהמשיב מבקש לבצע "מסע דיג" ללא כל הצדקה עניינית לחשיפת מסמכים.

"טענות כבדות משקל"

השופט סופר הבהיר כי הבקשה מעמתת בין שתי זכויות – הזכות לעיון במכרז מצד אחד (יעילות, הגינות וחקר האמת), והזכות לפרטיות מצד שני. לפי השופט, אין זכות שגוברת מראש, אלא יש לבצע את מלאכת האיזון בהתאם לכל מקרה ומקרה.

השופט דחה את הטענה בדבר "מסע דיג". "המשיב העלה שתי טענות כבדות משקל, המצדיקות מסירת מסמכים הקשורים במבקשת, תוך שמירה על פרטיותה", כתב השופט, והפנה לטענה שלפיה המכרז נתפר לפי מידות המבקשת, והטענה שלפיה למשיב יש ניסיון רב יותר מזה של המבקשת.

לאחר שעיינו במסמכים, השופטים קבעו כי המשיב יוכל לקבל את מסמכים הבאים: קורות החיים של המבקשת (שאינם כוללים פרטים אישיים על חייה), שאלון למועמד שמילאה (בהשמטת צילום תעודת זהות, פרטים אישיים ושמות ממליצים שלא הסכימו למסירה), וטבלת ניקוד משוקלל. זאת לאחר שקבעו כי "הניסיון התעסוקתי עומד בלב הטיעון של המשיב כלפי המבקשות".

מנגד, נקבע כי המשיב לא יקבל תרשומות של הראיונות עם הממליצים על המבקשת, ואת פרוטוקול הראיון האישי שלה. בהקשר זה נקבע כי "ראיון אישי מתנהל באווירה חופשית שבה חברי הוועדה והמועמד אינם צריכים לחשוש מפני אימת הבריות. בשל כך הם יכולים להתבטא בחופשיות ובכך נשמרת 'קדושת' הריאיון מבלי שאף צד לא מוותר על זכותו לפרטיות ואנונימיות".

בסיכומו של דבר, בית הדין הארצי קיבל את עמדת המשיב חלקית, בסייגים לעניין היקף המסמכים שיוכל לקבל.

ב"כ המבקשות: עו"ד נעמה שבתאי-בכר, עו''ד נטלי מוזס-לוי

ב"כ המשיב: בעצמו

עו"ד חיים מכלוף עוסק/ת ב- דיני עבודה 
 הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל