בית הדין לעבודה בתל-אביב פסק לאחרונה פיצויים של כ-64 אלף שקל לגננת צעירה שפוטרה מעבודתה בגן של עמותת בני ציון באזוּר כשהיא בחודש השלישי להריונה.השופטת חנה טרכטינגוט פסקה כי להגיד לגננת צעירה בתחילת דרכה כי אם תחזור לגן תמתין לה ניידת משטרה נחשב לאיום שמהווה פיטורים, גם אם מדובר במסר שהועבר על ידי הורים שהתלוננו על יחס אלים כלפי ילדיהם.
התביעה הוגשה בספטמבר 2016 לפיצויים על הפרת חוק עבודת נשים, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויים על פיטורים שלא כדין ועוד.
התובעת טענה כי בסוף יוני 2016 מנכ"ל העמותה התקשר אליה בערב ואמר לה שלא תחזור לגן ואם תתייצב בו למחרת – תחכה לה ניידת משטרה. לטענתה, מדובר במעשה בפיטורים לכל דבר ועניין.
אולם גרסת העמותה הייתה שונה. לפי טענותיה כבר בחודשים הראשונים לעבודה זומנה התובעת לשימוע לאחר שנהגה באלימות ודיברה בחוצפה אל המנכ"ל, ולבסוף הוחלט לתת לה הזדמנות נוספת להוכיח את עצמה.
התקרית האחרונה אירעה לאחר שהורים שוב התלוננו על אלימות מילולית ויחס אגרסיבי כלפי הילדים. בעקבות זאת התקשרה אליה המפקחת והודיעה לה כי ההורים מתכוונים להזמין לה משטרה, ובתגובה התובעת האריכה את חופשת המחלה שלה ולבסוף נטשה את העבודה.
לדברי מנכ"ל העמותה בעדותו הוא מעולם לא שוחח עם התובעת טלפונית. לדבריו, בפגישה ביניהם הוא נענה לתחינותיה שלא לבקש היתר לפיטוריה עקב התנהלותה כדי למנוע את העברת התלונות שהצטברו ועלולות להוביל לשלילת ההסמכה שלה. התובעת הודיעה לטענתו כי תעזוב בעצמה והגישה את התביעה לאחר שדרישותיה הכספיות לא נענו.
הייתה צריכה לתת גיבוי
השופטת טרכטינגוט ציינה כי מאחר שלא היה במקרה הנוכחי אקט מובהק של פיטורים יש לבחון מיהו הצד שאחראי על ניתוק היחסים.
בהקשר זה נקבע כי אף אחת מהגרסאות לא הותירה רושם אמין אך בסופו של דבר, השופטת קבעה כי גם אם גרסת הנתבעת נכונה, וההורים – ולא המנכ"ל – הם שאיימו על התובעת בהזמנת ניידת עדיין מדובר בפיטורים.
זאת, לנוכח עדויות עובדי הנתבעת שלפיהן לא ראו במו עיניהם התנהגות אלימה מצד התובעת בתקופה הרלוונטית. לפי השופטת, במצב כזה המעשה הנכון מצד הנתבעת כמעסיקה היה להעניק לתובעת גיבוי ולבדוק את הנושא לעומק, במקום להרגיע את הרוחות ולספק את רצון ההורים תוך הסרת אחריות מעצמה.
"באמירה זו כי אם תחזור לעבודה תמתין לה ניידת, הגם שתוזמן על ידי ההורים, לעובדת צעירה וחסרת ניסיון, יש משום איום אשר יש לראותו כפיטורים", סיכמה השופטת.
מאחר שהתובעת פוטרה הרי שהיא זכאית לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת לצד פיצויים עקב הפרת חוק עבודת נשים כיוון שלא התבקש היתר. כמו כן זכתה התובעת בתשלום דמי הבראה והפרשי פנסיה.
עם זאת, תביעתה לפיצויים על פיטורים שלא כדין נדחתה. בהקשר זה נקבע כי אמנם לא בוצע לתובעת שימוע אך אין ספק שנערכו עמה שתי פגישות ביוזמת המנכ"ל, שבמהלכן קיבלה את זכות הטיעון המלאה.
בסיכומו של דבר נפסקו לתובעת פיצויים של 63,735 שקלים בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 6,000 שקל.
ב"כ התובעת: עורך דין רונן בן צבי
ב"כ הנתבעת: רענן קריב, עורך דין דיני עבודה
עו"ד עדי אלבוים עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל