בית הדין הארצי לעבודה קיבל לאחרונה ערעור של עובדת חברת "הפניקס גמל" וקבע כי פיטוריה בתום חופשת הלידה נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים.
הנשיאה הנכנסת ורדה וירט-ליבנה קבעה כי העובדה שהחברה שילמה לעובדת עבור 60 הימים המוגנים שלאחר החופשה אינה מהווה תחליף לקבלת היתר פיטורים מהממונה במשרד הרווחה, וחייבה את "הפניקס גמל" בפיצויים של 70 אלף שקל.
בשנים 2008-2009 נערכו למערערת שלושה שימועים שאחריהם היא התבקשה לעזוב. בשלב זה היא סיפרה שהיא בטיפולי פוריות ולאחר מכן בהיריון, והחברה חזרה בה מכוונתה לפטרה.
מספר חודשים לאחר מכן – בעודה בחודש השביעי להיריון – קיבלה המערערת מכתב סיום העסקה בו הודיעו לה כי פיטוריה ייכנסו לתוקף לאחר הלידה.
החברה הוציאה את העובדת לחופשה כפויה ושילמה לה את כל זכויותיה במשך ההריון ובתקופה המוגנת – כ-60 יום לאחר הלידה שבהם אסור לפטר.
בית הדין האזורי דחה תביעה שהגישה העובדת בעקבות זאת, והשתכנע שהיא פוטרה בשל אבדן אמון וחוסר שביעות רצון מתפקודה, לרבות הוצאת מסמכים שלא ברשות וטעויות מקצועיות נוספות.
בית הדין אף קיבל את טענתה של "הפניקס גמל" כי בנסיבות הפיטורים היא לא הייתה חייבת לבקש היתר מהממונה על חוק עבודת נשים.
בתוך כך בית הדין קיבל תביעה נגדית של הפניקס וחייב את העובדת להשיב לה כ-92,000 שקל על הלוואה שקיבלה בזמן שעבדה.
בערעור, טענתה המרכזית של העובדת הייתה כי גם אם שילמו לה את כל זכויותיה עד תום התקופה המוגנת עדיין הופרה החובה לבקש היתר מהממונה – ועל כך היא זכאית לפיצוי.
מנגד, טענה "הפניקס גמל" כי המערערת הייתה עובדת בלתי מקצועית ובלתי אמינה, כך שלא היה טעם לבקש היתר והיא העדיפה לשלם לה את מלוא הזכויות.
להבטיח הגינות
על רקע זה השופטת הבהירה כי "מעסיק אינו יכול לפדות את תקופת ההגנה שמעניק החוק בכסף. פועל יוצא מהאמור הוא כי מעסיק שאינו מעוניין עוד בהמשך עבודתה של העובדת נדרש לבקש מהממונה היתר לפיטורים. הוא אינו יכול לוותר על עבודתה של העובדת ולפטור עצמו מהחובה לבקש היתר לפיטורים בכך שישלם לה את שכרה במהלך תקופת ההריון".
לפי השופטת, גם אם היה ברור למשיבה שייתנו לה היתר בנסיבות הנוכחיות, היא לא יכלה לעשות דין לעצמה ולשים את שיקול דעתה במקום שיקול דעתו של הגורם המוסמך.
בהסכמת השופטות סיגל דוידוב-מוטולה וחני אופק-גנדלר, הוחלט לחייב את הפניקס בפיצויים בסך 70,000 שקל על הפרת החוק. השופטת הסבירה כי סכום הפיצוי אינו צריך להיגזר משכרה של העובדת, אלא בהתאם לצער ולעגמת הנפש שנגרמו בנסיבות העניין.
בנוסף, השופטת ביטלה את הוצאות המשפט ושכר הטרחה שנפסק לחובת המערערת בבית הדין האזורי.
ב"כ המערערת: בעצמה
ב"כ המשיבות: עו"ד דיני עבודה אריאל שמר ועו"ד שלומי אלעד
עו"ד ליאת אקיקוס עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין