בית הדין לעבודה בחיפה קיבל לאחרונה תביעה של אדם שהקים חברה והכיר בו כעובד שלה גם לאחר שמכר את מניותיו. התובע טען שהמשיך לעבוד כעובד שכיר בחברה וקיבל תלושי משכורת במשך שנים, אך נאלץ להתפטר לאחר מספר חודשים שבהם לא שולמה לו משכורת. החברה טענה שהתובע קיבל ממנה תשלומים חודשיים תמורת המניות שמכר ועבור שימוש ברישום שלו בפנקס הקבלנים, אך הוא לא היה עובד שלה. השופטת מיכל פריימן קבעה כי העובדה שהחברה הנפיקה לתובע תשלומי שכר באופן שוטף מקימה חזקה שהוא היה עובד שלה, והיא לא הצליחה להפריך חזקה זו.
התובע, יליד 1939, היה מהנדס בהכשרתו וקבלן רשום בפנקס הקבלנים. הוא היה ממקימי חברת נורד מתקני תברואה בע"מ העוסקת בהתקנת תשתית אינסטלציה, ביוב וניקוז מים. החברה הוקמה בשנת 1995 והתובע היה מבעלי מניותיה עד לשנת 2007.
ב-2019 הוא הגיש תביעה נגד החברה ואחד מבעליה, אך בטרם ניתן פסק הדין הוא נפטר ממחלה סופנית.
אלמנתו, שהמשיכה לנהל את התביעה בשמו, טענה שהוא הועסק בחברה כמהנדס משנת הקמתה. ב-2007 מכר את מנויותיו אך הוסכם כי ימשיך לעבוד בחברה כשכיר. החל ממרץ 2018 הפסיק לקבל משכורת ולכן בנובמבר אותה שנה נאלץ להתפטר בדין מפוטר. היא תבעה שכר עבור 10 חודשי עבודה (מרץ-דצמבר), פיצויי פיטורים שחושבו משנת 1995, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה.
הנתבעים טענו שלא התקיימו יחסי עובד מעסיק ושהתשלומים החודשיים שהועברו לתובע היו תמורה בגין העברת המניות ובגין השימוש ברישום התובע בפנקסי הקבלנים. כמו כן טענו שבשנת 2004 עם הגיעו לגיל פרישה יצא לפנסיה ומשך את כספי הפנסיה שלו. בנוסף טענו הנתבעים כי מסמכים שצירף התובע לתביעה הנוגעים לענייניה של החברה נעשו על ידו על מנת למלא את שעות הפנאי שלו ולאמן את מוחו, ולא מעידים על עבודתו בחברה.
חזקה שלא הופרכה
השופטת פריימן קיבלה את התביעה. היא הסבירה שלאור העובדה שהתובע קיבל מהחברה שכר חודשי, חלה חזקה שהוא היה עובד שלה והחברה לא הצליחה להפריך אותה.
השופטת ציינה שגרסת החברה לשאלה עבור מה שילמה לתובע תשלומים חודשיים לא הייתה אחידה. תחילה טענו הנתבעים שמדובר בתשלום עבור המניות והשימוש ברישום בפנקס הקבלנים ובהמשך טענו שהתשלומים היו עבור הרישום בפנקס הקבלנים והנהלת חשבונות שביצעה אשתו בשביל החברה.
בהמשך ציינה השופטת שטענות החברה מנוגדות לפרוטוקול בכתב של החברה משנת 2007, בו נכתב בין היתר כי הוחלט פה אחד שהתובע יעביר את מניותיו לנתבע וימשיך לעבוד בחברה כשכיר.
עוד קבעה השופטת כי מסמכים שהציגה אשתו של התובע, כגון הצעות מחיר וחשבוניות שנכתבו על ידי התובע, מעידים כי עבד בחברה.
בנוסף היא ציינה שבמשך שנים דיווחה החברה על התובע לרשויות המס כעובד ולמעשה העלתה לראשונה את הטענה שאינו עובד החברה רק בכתב ההגנה.
עבור שכר עבודה לחודשים מרץ-נובמבר 2018, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי פיטורים על עבודה משנת 2007, נפסק לאלמנת התובע סכום כולל של 142,857 שקל, בתוספת 16,500 שקל שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.
התביעה האישית נגד בעלי החברה נדחתה.
ב"כ התובע: עו"ד יעקב שניטמן
ב"כ הנתבעים: עו"ד טל שולמנוביץ
עו"ד סרגיי (דוד) מורין עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.