השופטת דניה דרורי מבית הדין לעבודה בחיפה קיבלה לאחרונה חלקית תביעה שהגיש עובד לשעבר בחברת "מיקרו ג'וק". העובד טען שלאחר שעזב את החברה ועבר לחברה אחרת פנה מנהלו לשעבר לממונה עליו בחברה החדשה ושידל אותו לפטר אותו. השופטת קבעה שמדובר בלשון הרע.
התובע, טכנאי מחשבים, עבד בחברת מיקרו ג'וק החל ממרץ 2017. הוא מסר למעסיקה הודעת התפטרות באפריל 2019.
בתחילת יוני 2019 החל התובע לעבוד בחברת אבנט כטכנאי מחשבים. החברה עוסקת בהפצת מוצרי אדובי (adobe) וחברת מיקרו ג'וק היא לקוחה שלה.
בסמוך לאחר מכן פנה מנהל מיקרו ג'וק בכתב למנהל הפיתוח העסקי בחברת אדובי וקבל על קליטת התובע לעבודה באבנט. בין היתר צוין בפניה שאבנט או אדובי שידלו את העובדה לעבוד לשורות אבנט, שלמיקרו ג'וק נגרמו נזקים בשל כך ושאדובי נדרשת לפעול לסיום העסקתו של התובע באבנט.
המנהל פנה גם לחברת אבנט וציין בפני המנכ"ל שלה בין היתר כי "אם לי הוא עשה את זה, מחר הוא יעשה לך את זה...".
התובע דרש פיצוי בשל פרסום לשון הרע. לטענתו, ניסוח הפניה לחברות היה בוטה וחריף, הוא תואר כמי ששודל או נגנב כאילו היה חפץ ולא אדם וכמי שהפר את התחייבויותיו כלפי החברה וגרם לה לסחרור ולנזקים. כל אלה, כמו גם הדרישה להביא לפיטוריו ממקום עבודתו החדש ולמנוע את העסקתו בכל חברה מתחרה, עולים כדי פרסום לשון הרע.
הנתבעים, החברה והמנכ"ל שלה, טענו כי לא מדובר בלשון הרע. הם ציינו שהפניה נשלחה לגורם בודד בכל חברה ולא הופצה. הם הסבירו שהפניה נעשתה בשל מצוקת החברה על רקע עזיבת התובע לאחר שהושקעו בו משאבים רבים, ומכל מקום מדובר במעשה של מה בכך, שאינו עולה כדי עוולה המזכה בפיצוי.
נוסח נחרץ
אך השופטת דניה דרורי קבעה שמדובר בלשון הרע. היא ציינה שהפניות מצד מנכ"ל הנתבעת לאדובי ולאבנט כללו דרישה מפורשת להביא לסיום העסקתו של התובע, ושלא רק על רקע הקשר העיסקי או המקצועי בין החברות, אלא בין היתר תוך ביסוס הדרישה לפיטורים על תכונות האופי של העובד. "נוסח הדרישה מצייר את העובד כבוגדני או בלתי מהימן, הנושא עמו פוטנציאל לאכזב או לבגוד גם במעסיקיו החדשים", כתבה.
היא ציינה שהדברים חורגים מתחום הביטויים הלגיטימיים שמעסיק יכול לנקוט במסגרת פניות יזומות למעסיק חדש או למי שיכול להיחשב כבעל השפעה על העסקת העובד במקום העבודה החדש.
זאת ועוד, הנוסח הנחרץ של הפניות מלמד שמנהל הנתבעת היה מודע לכך שהן עלולות להביא לסיום העסקתו של התובע במקום העבודה החדש או בתחום העיסוק הרלוונטי - ולפגיעה בפרנסתו.
עוד כתבה השופטת שלא מדובר במעשה של מה בכך שכן פוטנציאל הנזק היה משמעותי.
היא קבעה שעל הנתבעים לפצות את העובד בסך של 15,000 שקל על לשון הרע.
בנוסף חויבה החברה לשלם לעובד הפרשים בגין שעות נוספות, דמי הבראה והפקדות לקופת ביטוח.
בסך הכל זכה התובע בסך של 36,207 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד ליאור ויינשטיין, עו"ד חן טלמור
ב"כ הנתבעים: עו"ד יניב לוגסי
עו"ד רלי ארביב עוסק/ת ב- דיני עבודה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.