בית המשפט לתעבורה בירושלים זיכה לאחרונה נהג שנתפס לכאורה נוהג במהירות 142 קמ"ש על כביש 1. השוטר העיד שזיהה בוודאות את הרכב, וכי לא היו רכבים נוספים בכביש. אלא שהנהג הוכיח שבשעה 05:50 עוד היה חשוך ולכן לפי החוק היה דרוש שוטר נוסף שיזהה את הרכב. בנסיבות אלה, השופטת שרית זוכוביצקי-אורי לא השתכנעה שהרכב הנכון נעצר – וזיכתה את הנהג מחמת הספק.
כתב האישום שהוגש נגד הנהג ייחס לו נסיעה במהירות של 137 קמ"ש במקום 90 (לאחר הפחתת 5 קמ"ש בהתאם לנהלי המשטרה). נטען בו, כי שוטר שעמד בשול הדרך בכביש 1 קלט במד הלייזר את הרכב במהירות של 142 קמ"ש. השוטר נכנס מיד לניידת, דלק אחרי הרכב ועצר אותו לאחר כקילומטר.
הנאשם הגיע לבית המשפט מוכן. הוא הצטייד באישור מהמרכז למיפוי ישראל, לפיו ביום האירוע השמש זרחה במקום שבו נתפס רק בשעה 06:10 – 20 דקות לאחר שבוצעה לכאורה העבירה.
למרות זאת, השוטר ביצע את האכיפה לבדו לפי נוהל יום, ולא נעזר בשוטר או מתנדב שיסייע לו בזיהוי הרכב ועצירתו – כפי שמחייב הנוהל המשטרתי בלילה.
הנאשם גם הציג סרטונים שצילם בימים שלאחר האירוע, ומראים כי הכביש ממש לא ריק בשעה שבה נתפס.
הנאשם טען כי השוטר זיהה את הרכב רק על פי הצבע והדגם ולא רשם את מספרו, ומאחר שמדובר בכביש מתעקל הוא אף איבד עמו קשר עין. לפיכך טען, כי נוצר בלבול בין הרכב שלו לבין הרכב שנמדד נוסע במהירות מופרזת.
השוטר אמנם לא זכר בעדותו את האירוע אך הפנה לדוח שמציין במפורש שהרכב של הנאשם היה לבדו בכביש, וכי הוא שמר עמו על קשר עין רציף עד לעצירתו – כך שלא ייתכן שהתבלבל.
השוטר הסביר בין השאר כי הוא מבצע את האכיפה לפי נוהל יום או לילה בהתאם לתאורת הרחוב. לדבריו, אם פעל לפי נוהל יום – זה בגלל שהתאורה לא פעלה באותו זמן.
בוקר טוב לעברייני התנועה
השופטת זוכוביצקי-אורי קבעה כי הייתה לשוטר אפשרות תאורטית לשמור על קשר עין עם הרכב הנמדד, והנאשם לא הצליח לשלול זאת.
עם זאת ציינה השופטת, "ניתן להניח מניסיון החיים והשכל הישר כי כביש 1 אינו ריק לחלוטין בשעה 5:50".
גם אם השוטר אכן סבר שאין רכבים נוספים בכביש בעת ביצוע המדידה, קבעה, אי אפשר לשלול את האפשרות שלאחר המדידה, במשך קילומטר שיש בו מחלפים ועיקולים – נסעו לצד הנאשם רכבים נוספים. כך, ייתכן שהרכב שנמדד נוסע במהירות מופרזת עקף את הנאשם ויצא ימינה באחד המחלפים, והשוטר לא הבחין בכך והתבלבל ביניהם.
השופטת זוכוביצקי הבהירה כי אפשר היה להסיר את החשש לבלבול אילו השוטר היה פועל בהתאם לנוהל המשטרתי – שמטרתו למנוע טעות בזיהוי. אלא שביצוע האכיפה בלילה לפי נוהל האכיפה ביום – יצר חשש ממשי שהתרחשה טעות בזיהוי.
לפיכך השופטת קבעה כי התביעה לא הוכיחה את אשמת הנאשם מעל לכל ספק, וזיכתה אותו.
שמות באי הכוח, עורכי דין תעבורה, לא צוינו בהכרעת הדין
עו"ד שי גלעד עוסק/ת ב- תעבורה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל