בית המשפט לתעבורה בנצרת זיכה נהגשהואשם בגרימת תאונה שגרמה לפציעה קשה ברגליו של הולך רגל צעיר, ולנזק למספר רכבים. השופט בסאם קנדלפת מתח ביקורת חריפה על משטרת ישראל והמדינה, שהחליטו להעמיד לדין את הנהג שפנה לתוך צומת התאונה במקום את הנהג שנסע בה בפראות, אך ורק משום שלראשון לא היתה זכות קדימה.
התאונה אירעה לפני כשנתיים במרכז כפר מגאר. בכתב האישום נטען כי הנאשם, שנהג במזדה,פנה שמאלה בצומת מבלי לתת זכות קדימה לרכב הבא ממולו (סיאט) וחסם את דרכו, מה שגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב. ברכב הסיאט נהג גבר שמעולם לא היה לו רישיון נהיגה, והוא אף נסע במהירות מופרזת, אולם כל אלה לא גרמו למדינה לחשוב פעמיים ולבחון את המקרה לעומקו לפני ההחלטה להעמיד לדין את נהג המזדה.
כתוצאה מההתנגשות, הסיאט לא נעצר אלא המשיך בכיוון תנועתו, סובב את רכב המזדה של הנאשם וזרק אותו לעבר רכב אחר (פורד) שנסע מאחורי המזדה, המשיך ופגע במעקה בטיחות להולכי רגל בשפת הכביש, עקר את המעקה והעיף אותו לעבר רכב חונה (שברולט). חלקי המעקה פגעו בהולך רגל צעיר וגרמו לו לחבלות קשות ברגלו. רכב הסיאט המשיך ולא נעצר אלא לאחר שפגע – אף הוא – ברכב הפורד שנסע מאחורי המזדה של הנאשם.
כאמור, המדינה הגישה כתב אישום נגד נהג המזדה, בהתבסס על עובדה אחת עיקרית – שנהג הסיאט הוא שהיה בעל זכות קדימה בצומת. נהג המזדה הואשם בשורה של עבירות עבירות, ובהן נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן זכות קדימה והתנהגות הגורמת נזק לאדם ולרכוש.
"מקבלים ולא נוטלים"
לאחר שתיאר את מהלך התאונה, השופט קנדלפת לא התאמץ להסוות את ביקורותו כשציין: "אך ראו זה פלא, מבין השניים בחרה המאשימה דווקא בנהג השני כמי שאחראי לגרימת התאונה ותוצאותיה המזיקות והעמידה אותו לדין פלילי במסגרת תיק זה, בעוד שהראשון יצא פטור בלא כלום בכל הנוגע לגרימת התאונה, והואשם – בנפרד – רק בעבירה של נהיגה (סתם) ללא רישיון נהיגה".
השופט הבהיר כי זכות קדימה אינה חזות הכל המביאה לפתרון קסם אוטומטי בשאלה מי אשם בתאונה, והזכיר כי בית המשפט העליון קבע בעבר כי "זכות קדימה מקבלים ולא נוטלים". לפי השופט, יש לבחון את האחריות הפלילית באמצעות בדיקה מעמיקה של המקרה – התנהגות שני הנהגים, המהירות המותרת והמהירויות שננהגו בפועל, רוחב הצומת, שדה הראייה, אופי הדרך, ופרשנותן והכרעתן בהתאם להיגיון ולשכל הישר.
בתוך כך השופט מתח ביקורת על התנהלות הבוחן בתיק, שלא בדק את המקרה לעומקו ואף לא חקר את העדים למשל בנוגע למהירות בה נהג הסיאט, אלא ניהל "חקירה שגרתית, שטחית ורדודה".
לאחר שבחן את העדויות והממצאים – כולל עוצמת ההתנגשות והנזק שנגרם – השופט האמין לגרסת הנאשם שטען כי נהג הסיאט הגיע "במהירות מטורפת", כך שלנאשם לא היה מספיק זמן להגיב, ולכן לא ניתן לקבוע כי הוא נהג ברשלנות או לקח סיכון בלתי סביר כשפנה שמאלה.
מכאן השופט הגיע למסקנה כי התנהגותו של נהג הסיאט ניתקה את הקשר הסיבתי בין התנהגות הנאשם לבין התאונה. התוצאה המתחייבת היתה זיכוי.
ב"כ המאשימה: לא צוין
ב"כ הנאשם: עו"ד מחמוד סעד
עו"ד דרור שלום עוסק/ת ב- תעבורה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל