השופטת הבכירה רבקה שורץ מביהמ"ש לתעבורה באשדוד זיכתה חיילת שהואשמה בכך שפגעה בהולכת רגל כשנסעה לאחור. השופטת השתכנעה שלא הוכח מעל לכל ספק סביר כי רכבה של הנאשמת פגע באישה.
התאונה התרחשה בפברואר 2015 באשקלון, כאשר הנאשמת הסיעה את אמה לקופת חולים. הנאשמת טענה שעצרה את הרכב מונע כאשר ידית ההילוכים האוטומטית על Parking, אמה יצאה מהרכב, והיא נשארה שם וחיכתה לה. לדבריה, כעבור מספר דקות בא אדם מבוגר אל חלונה ואמר "מה את עושה?", תוך שהוא מניף את ידו והולך אל מאחורי הרכב. כשיצאה מהרכב ראתה אישה מבוגרת שוכבת כמטר מאחורי רכבה, עם דם זולג מידה השמאלית. בשלב זה גם היא התמוטטה והתיישבה על הרצפה.
לנאשמת יוחסו מספר עבירות על תקנות התעבורה – גרימת חבלה של ממש, גרימת נזק, נהיגה בחוסר זהירות, סיכון עוברי דרך בנסיעה לאחור.
לכך אורך עדותה בבית המשפט, היא חזרה על גרסתה שלפיה רכבה עמד במקום, היא לא נסעה ברוורס ולא פגעה באף אחד, ואף לא שמעה מכה כלשהי ברכבה.
הנפגעת, שהייתה אישה מבוגרת שסבלה מיתר לחץ דם, נפטרה במהלך ההליכים, כך שלא העידה בבית המשפט. גרסת המדינה, התססה על דבריו של בעלה של הולכת הרגל, שטען כי רכבה של הנאשמת פגע באשתו בעקבות נסיעה מהירה לאחור, ועל נוכחותם של עדים שאיששו את גרסו.
בין הראיות שהיו בתיק, יש לציין כי הבוחן המשטרתי ציין בדו"ח שלו כי "לא יכול להגיע למסקנה חד משמעית לגבי אופן קרות התאונה אם הולכת הרגל נפלה ומעדה או הרכב נסע לאחור ופגע בה".
"מישהו הכתיב לעדה"
לאורך הכרעת הדין השופטת ניתחה את הראיות והעדויות לעומקן, ומתחה ביקורת על התנהלות המדינה, שהגישה בקשות להוספת עדים וחוות דעת באיחורים של חודשים רבים, ובלי הסבר לעיכוב.
"התנהלות הרשות החוקרת במקרה דנן הייתה פגומה, נפלו מחדלי חקירה ואף התנהלות המאשימה לא סייעה לבית המשפט לרדת לחקר האמת", כתבה.
כמו כן, שתי העדויות המרכזיות היו מאד בעייתיות. ברגע שהשופטת התרשמה מהן לשלילה והחליטה שלא לייחס להן משקל, הרי שלנוכח מסקנות הבוחן, גרסת המדינה נותרה מוטלת בספק גדול.
העדות הראשונה הייתה של חברה של בני הזוג, שסיפרה כי הגיעה למקום ואז הנאשמת אמרה לה "אני מפחדת אני מבוהלת, היא הולכת למות, אני הרגתי אותה, אני מצטערת", וזאת בניגוד לעדים אחרים שטענו כי לא שמעו דבר.
לנוכח שורה של סתירות ופרטים שהעלו חשד, כמו גם העובדה שתצהירה הגיע למשטרה שנה ושמונה חודשים אחרי האירוע, בעיצומו של המשפט, השופטת קבעה כי מדובר בעדה בלתי אמינה, ואף ציינה כי "ניכר בעליל, כי מישהו הכתיב לעדה את נוסח הפרטים, שרשמה לעצמה על גבי הדף ממנו קראה במהלך העדות".
גם עדותו של הבעל הייתה בעייתית, שכן התברר כי למעשה הלך לפני אשתו, כך שרק שהסתובב הבחין בה מוטלת על הכביש, כך שלא ראה כיצד נפגעה.
יתרה מכך, השופטת אף התרשמה שיש סבירות גבוהה שהם תיאמו את העדויות שלהם.
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי "לא ניתן לשלול אפשרות סבירה שהולכת הרגל מעדה מסיבות שאינן נעוצות ברכב הנאשמת או ברכב כלשהו אחר".
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהכרעת הדין
עו"ד אבי מרדן עוסק/ת ב- תעבורה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.