החוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה) פורסם ב-2016 ובין היתר הסמיך את העיריות להציב פקחים עירוניים שינקטו באמצעי אכיפה כלפי "עוברי דרך" שביצעו עבירות תעבורה בשבילים ובמדרכות.
הצורך בקיומו של החוק נבע מהשימוש הגובר באופניים וקורקינטים חשמליים, שהפך לסכנת חיים של ממש, במיוחד משום שהרוכבים הרשו לעצמם לרכוב במדרכות ושבילים שיועדו להולכי רגל ואילו הולכי הרגל סיכנו את עצמם בכך שהלכו בדרכים המיועדות לרוכבי אופניים.
במסגרת החוק הוציא המשרד לבטחון פנים צווים שאסרו על רכיבה של אופנועים, אופניים וקורקינטים חשמליים במדרכות ושבילים שיועדו להולכי רגל בלבד. אלא שלמרות זאת, ציבור הרוכבים מרשה לעצמו לנסוע בדרכים הללו באין מפריע ולא פעם הולכי רגל נאלצו לפנות להם דרך או במקרים חמורים יותר, נפגעו מכך.
הנתונים הסטטיסטייים שדיווחו על עשרות תאונות בין הולכי רגל לבין רוכבי אופניים חשמליים העידו כי שמירת החוק בקרב הציבור הייתה נמוכה מאוד. לפי נתוני עמותת אור ירוק, בכל יום מגיעים לבתי החולים שני נפגעים שהיו מעורבים בתאונות עם אופניים חשמליים, ומתחילת השנה הנוכחית נהרגו לפחות 4 אנשים.
בנסיון להביא להשפעה והרתעה גדולה יותר הוציא השר ארדן את הצו המעודכן, במסגרתו שינה חלק מהתנאים להפעלת סמכותם של הפקחים העירוניים. הצו מבהיר בצורה ברורה יותר הפעם מהן הדרכים המותרות לשימוש על ידי ציבור הרוכבים והולכי הרגל, וקובע חד-משמעית כי פקחים יוכלו לנקוט באמצעי אכיפה כלפי "עוברי דרך" שישתמשו בדרכים שלא יועדו להם.
האם סביר להגן על הולכי רגל באמצעות ענישה?
כך, ניתנה לפקחים סמכות לקנוס רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים שייסעו במדרכות ובשבילי הליכה שיועדו להולכי רגל, ובמדרכות שיש בהן שבילים נפרדים שמיועדים לשימושם של רוכבי אופניים "רגילים" והולכי רגל.
באותה מידה יוכלו הפקחים לאכוף את החוק כלפי הולכי רגל שישתמשו בדרכים שיועדו לרוכבי אופניים. מדובר בעצם בחקיקה פטרנליסטית שמיועדת להגן על הולכי הרגל מפני עצמם ולמנוע מהם ללכת בדרכים שיש בהן פוטנציאל גבוה לפגיעה.
בנוסף, מציע הצו להחיל את סמכויות הפקחים גם כלפי רוכבי אופנועים ותלת אופנועים שייסעו בדרכים המיועדות לשימוש בלעדי של הולכי רגל או רוכבי אופניים רגילים (לא חשמליים).
בראייה ביקורתית, "הפתרון הקל" שהשר ארדן מציע הוא "הענשה" של הולכי רגל שטעו בדרכם ועלו על שבילי אופניים. הרי יותר קל לרדוף אחר הצב מאשר אחר השפן – כשהשפן במקרה הזה הוא ציבור רוכבי האופניים, שממילא קשה להתחקות אחריו כשאין שום חובה חוקית שמחייבת אותו לשאת אות מזהה (כמו לוחית רישוי).
מדובר למעשה בחקיקת משנה שלא דורשת השקעה כספית ו״סותמת פיות״ למי שאינו שבע רצון ממדיניות האכיפה כלפי רוכבי האופניים. חשוב לזכור, הורדת הרוכבים לכביש רק סיכנה אותם יותר וכמות ההרוגים והפצועים בקרבם עלתה משמעותית.
כדי לטפל בתופעה, יש צורך בפיתרון נרחב יותר – כמו העברת חוק שיחייב רשויות מקומיות לסלול שבילי אופניים, לצד קיום הסברה נרחבת בדבר חשיבות ההפרדה בין השבילים שמיועדים לרוכבי האופניים לבין אלה של הולכי הרגל.
עו"ד שי גלעד עוסק/ת ב- תעבורה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל