השופט אלעד שור מבית המשפט לתעבורה בתל-אביב, זיכה נהג שהואשם באי מתן זכות קדימה להולכת רגל, לאחר שקבע כי המדינה לא הוכיחה את יסודות העבירה.
תקנת התעבורה שבהפרתה הואשם הנהג, קובעת כי "נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה".
המקרה הנדון אירע בחולון, כאשר לפי כתב האישום, הנהג לא עצר ולא אִפשר להולכת רגל שעמדה על שפת המדרכה לחצות במעבר חצייה. הוא קיבל דוח משטרתי, ובחר להישפט.
בבית המשפט הוא העיד להגנתו, ואילו המדינה העידה את השוטר שרשם את הדוח, אך לא זכר את הפרטים והסתמך בעיקר על מה שכתב בזמנו.
המחלוקת התמקדה בשלוש שאלות: האם הולכת הרגל עמדה ליד מעבר החצייה וניכר שהיא מבקשת לחצות, האם ניתן היה להבחין בה, והאם ממקום עמידתו, השוטר יכול היה להבחין בביצוע העבירה.
בכל הקשור לסיפא של השאלה הראשונה, האם "ניכר" שבכוונתה לחצות, השוטר העיד כי למד על כוונה זו מכך שלאחר שרכבו של הנאשם חלף, הולכת הרגל אכן חצתה.
אלא שהשופט שור הבהיר כי לפי התקנות, את כוונתם של הולכי הרגל יש לזהות בטרם החצייה ולא רק בדיעבד.
לפי השופט, העובדה שהולכת הרגל חצתה לאחר מכן מחזקת את הראיות אך אינה יכולה להוכיח לבדה את הכוונה הדרושה. השופט הבהיר כי היה על השוטר לתאר סממנים נוספים בנוגע לכוונת הולכת הרגל, למשל האם הביטה לצדדים והאם תנועות גופה הצביעו על כוונה להתקדם ולא על עמידה במקום.
לבצע בדיקות מראש
בהמשך הכרעת הדין השופט אף קבע כי לא הוכח שהנאשם יכול היה להבחין בה כשעמדה על שפת המדרכה. בהקשר זה הנאשם צירף תמונות בהן ניתן לראות שבכיוון נסיעתו נמצא עמוד חשמל, וכן עץ וצמחייה. השוטר לעומת זאת טען שלנאשם היה שדה ראייה.
אלא שהשוטר עמד בכיוון מנוגד מזה שממנו הנאשם הגיע, ומהכתוב בדוח לא ניתן היה להסיק באופן חד משמעי כי השוטר התייחס לנקודת ראותו של הנאשם, ולכן ספק זה נזקף לטובת הנאשם.
כמו כן, השופט התייחס לכך שהשוטר לא הלך ובדק את יכולתם של הנהגים המגיעים מאותו כיוון ממנו הנאשם הגיע, להבחין בהולך רגל.
לכן בסיכומו של דבר השופט קבע כי יסודות העבירה שיוחסה לנהג לא הוכחו, והתוצאה היתה זיכוי מחמת הספק.
בתוך כך השופט קרא לשוטרים האוכפים עבירות מסוג זה לבצע מראש בדיקה של שדות הראייה, וכן לאתר אינדיקציות לכוונה של הולך רגל לחצות, כפי שהתקנות דורשות, במיוחד לאור העובדה שמדובר בתקנה יחסית (משנת 2015).
לפני כן, אגב, התקנות חייבו נהגים לתת זכות קדימה רק לאחר שהוחל רגל כבר ירד מהמדרכה.
השופט כתב כי "המלחמה בתאונות הדרכים מחייבת לנקוט בעשיה ובמקרה זה אכיפה שיש בה כדי ללמד את ציבור את הדרך להתנהג בהתקרבות אל מעברי חציה ולכן קיימת חשיבות להדגיש בפני השוטרים אשר אוכפים את כללי הנהיגה את חשיבות הוכחת יסודות העבירה על מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית..."
ב"כ המאשימה: עו"ד דוד שניידר
הנאשם: בעצמו
עו"ד דוד גולן עוסק/ת ב- תעבורה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל