בית המשפט לתעבורה בבאר שבע זיכה נהג שהואשם בכך שפגע ברשלנות בהולכת רגל במעבר חצייה. השופטת איילת גרבי קבעה כי "לא עלה בידי המאשימה להוכיח את אחריותו של הנאשם לגרימת התאונה ואת התנהגותו הרשלנית בגרימתה", והוסיפה כי "בנסיבות העניין פעל הנאשם כדין".
המקרה אירע ב-2015, כאשר בשעת אחר הצהריים הנאשם נהג ברכבו. בכתב האישום תואר כיצד הוא פגע בהולכת רגל מבוגרת, כשלא הבחין בה במעבר חצייה. בעקבות זאת הוא הואשם בשורה של עבירות: אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה, נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק ועבירה שגרמה לחבלה של ממש.
המדינה התבססה על עדותה של הולכת הרגל, שטענה כי הנאשם לא עצר לפני מעבר החצייה. היא אף הצביעה על מיקום הפגיעה וסימנה אותו על תצלום.
בנוסף, המדינה ביקשה לאמץ את עדותו של בוחן התאונה, שסבר כי נהיגה בצומת כדוגמת הצומת בה ארעה התאונה, דורשת עצירה ונסיעה בדומה לנהיגה בזמן פקק תנועה, ומכאן קבע כי אי מתן זכות קדימה להולכת במעבר חציה, היא אשר גרמה לפגיעה בהולכת הרגל. יש לציין כי התאונה אירעה במצב של "אור ירוק משותף" לנאשם ולהולכת הרגל.
הנאשם לא הכחיש את הפגיעה, אך כפר באחריותו לתאונה, בטענה שלא נהג ברשלנות כלשהי. בהקשר זה הוא טען, בין היתר, לשורה של מחדלים בעבודת בוחן התאונה שלא ביצע שחזור שלה בניגוד לנהלי המשטרה, וכן טען שלא זומנו עדי ראייה לתאונה (אף שהיו כאלה).
באופן כללי יותר, טענת הנאשם היתה כי המדינה לא השכילה להציג תמונה עובדתית ברורה של האירוע, שתאפשר לבית המשפט לקבוע במידת הוודאות הנדרשת, אם אכן יש להטיל עליו את האחריות לפגיעה.
הנחייה בעייתית
לאחר שניתחה את העניין, השופטת גרבי קבעה כי "הנאשם נהג את רכבו בזהירות המתבקשת גם בהיותו בפקק תנועה, חצה את הצומת בחסות האור הירוק, שמר מרחק, אף על פי גרסת הבוחן, מהרכב שלפניו, ונהג במהירות איטית אשר הוגדרה על ידי הבוחן מהירות גלישה כאשר החל לנסוע בכוון נסיעתו".
השופטת הוסיפה כי המדינה לא הוכיחה את "נקודת האימפקט" בה אירעה התאונה, וציינה כי גם גרסתה של הולכת הרגל לגבי למיקום התאונה התקבלה בהסתייגותו של הבוחן.
בתוך כך השופטת הפנתה לעדות הבוחן שאמר בהגינות כי למעשה ישנה הנחיה להמליץ על הגשת כתב אישום בכל מקרה של חבלה להולכת הרגל במעבר חציה, והסכים כי שדה ראייתו של הנאשם הופרע במהלך נסיעתו.
בהקשר זה השופטת הבהירה כי "אחריות נהג המתקרב למעבר חציה אינה אחריות מוחלטת, ועל מנת להכריע בשאלת רשלנותו של נאשם, יש לבחון האם הוכח כיצד ארעה התאונה והאם בנסיבות העניין ניתן היה למנוע אותה".
כמו כן, הבוחן לא ביצע ניסוי שדה ראייה, לא בדק תקינות הרמזורים, ואף לא ביצע שחזור, אף שהנחיות מדור תביעות מחייבות לעשות שחזור בתאונות מסוג אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה. למעשה, הבוחן הסתפק בגרסאות הצדדים, מבלי לקבוע ממצאים ונתונים שילמדו על רשלנותו כלשהי של הנאשם.
השופטת אף ביקרה את המדינה על שלא עשתה ניסיון משמעותי לאתר עדי ראייה נוספים. התוצאה כאמור היתה זיכוי.
ב"כ התובע: לשכת תביעות נגב תעבורה
ב"כ הנתבע: עו"ד אלמוג אזולאי
עו"ד לירון סעד עוסק/ת ב- תעבורה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל