השופט רם וינוגרד קיבל לאחרונה תביעה לאכיפת הסכם מכר שהגישו בני זוג שרכשו דירה בירושלים. המוכרים התחרטו חמישה ימים אחרי החתימה על ההסכם ולאחר שהתובעים העבירו כבר חלק מהתמורה. המוכרים טענו כי מצבם הבריאותי לא מאפשר להם לפנות את הדירה אך השופט קבע שהטענה לא הוכחה. הוא הדגיש את הכלל שלפיו חוזים יש לקיים וחייב את המוכרים בפיצוי המוסכם.
הסכם המכר נחתם בדצמבר 2021. במסגרת ההסכם רכשו התובעים מהנתבעים את דירתם בירושלים. חמישה ימים לאחר החתימה המוכרים הודיעו לרוכשים שהם לא מעוניינים למכור את הדירה. הרוכשים, ששילמו כרבע מהתמורה עם חתימת ההסכם, לא הסכימו לביטול.
המוכרים סירבו למסור את החזקה בדירה גם לאחר שהרוכשים שילמו את מלוא התמורה (חלקה לידי עורך הדין שייצג את שני הצדדים וחלקה בהמחאות בנקאיות שהרוכשים מחזיקים לאחר שעורך הדין סירב לקבלן).
בתביעה שהגישו הרוכשים הם ביקשו לאכוף את הסכם המכר, תוך קיזוז הפיצוי המוסכם מהתמורה.
המוכרים לא העלו טענה כלשהי לפגם בכריתת ההסכם, לחוסר תום לב במשא ומתן או כל טענה אחרת מכוחה ניתן להורות על ביטול ההסכם או על בטלותו. כבר בסמוך לחתימת ההסכם הם טענו שפשוט התחרטו.
בעדותו ציין התובע כי לרכישת הדירה קדם חיפוש ממושך בפרסומים המיועדים למגזר החרדי וכי הוא ואשתו ביקשו לעבור לירושלים בעקבות טרגדיה שפקדה את משפחתם.
במסגרת ההסכם מחיר הדירה הועמד על סך של 2,170,000 שקל והמוכר קבע את תנאי התשלום.
הרוכשים ציינו כי הם מכרו את הדירות שבבעלותם ולכן לא היו זקוקים למשכנתה וביקשו להקדים את מועד המסירה ככל האפשר אלא שהנתבע ביקש מרווח כדי למצוא דירה והם הסכימו לדחות את המסירה בשמונה חודשים.
הנתבעים טענו כי בשל מצבם הרפואי אין באפשרותם לעזוב את דירתם. הם צירפו מכתב מרופא משפחה שלפיו הנתבע בן 86, סובל ממחלות לב ומטופל תרופתית, ורעייתו, המבוגרת ממנו בשנים ספורות סובלת מאסתמה ומבעיות נוספות.
גם הרוכשים במצוקה
השופט רם וינוגרד מבית המשפט המחוזי בירושלים קבע שהמוכרים לא הגישו חוות דעת להוכחת טענתם בעניין המגבלה הרפואית שמונעת מהם לקיים את ההסכם או בדבר המצוקה הקשה שהפינוי יגרום להם. המסמך שהוגש מטעם רופא המשפחה אינו מצביע על בעיות רפואיות החורגות ממה שניתן לצפות מאנשים בגילם המתקדם.
עוד הוא הבהיר כי טענתם היחידה של הנתבעים היא שיש לאפשר להם לחזור מהתחייבותם החוזית בשל העובדה שהתחרטו. כל זאת, שעה שלחתימת ההסכם קדם פרק זמן ממושך של משא ומתן במהלכו הם ביקשו למכור את דירתם ובפרק הזמן הזה לא נשמעה מפיהם טענה כלשהי לפיה לא יוכלו לעמוד במכירה בשל מצבם הרפואי.
השופט כתב שמצוקתם של המוכרים אינה נופלת ממצוקת הרוכשים, שכילו זמן רב במשא ומתן, חתמו על הסכם ונשאו בעלויות המתווך ועורך הדין. הוא הדגיש שהרוכשים גרים בינתיים בדירה שכורה, ילדיהם נמצאים במסגרות חינוך בעירם הנוכחית תוך שהם מצויים בחוסר וודאות בנוגע לשאלה אם ייעקרו ממקומם או לא. בנוסף, אם יבקשו לרכוש דירה חדשה הם יידרשו לשלם מחיר גבוה יותר בשל עליית מחירי הנדל"ן.
בנסיבות אלה הורה השופט על אכיפת ההסכם. נוכח ההפרה היסודית מצד הנתבעים השופט הורה לקזז את הפיצוי המוסכם, בסך 217,000 שקל, מהתמורה המוסכמת.
הנתבעים חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
ב"כ התובעים: עו"ד מירב כהן, עו"ד רפאל שטוב
ב"כ הנתבעים: לא צוין
עו"ד ישי אדוארד עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.