השופטת כוכבה לוי הכריעה לאחרונה בסכסוך בין שוכר לבין חברת נדל"ן שהשכירה לו מזנון ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב. השוכר טען שהחברה התנהלה בחוסר תום לב כשלא גילתה לו שעבודות תמ"א עתידות להתחיל בסמוך לאחר חתימת החוזה. החברה טענה מנגד כי על השוכר לשלם לה את מלוא דמי השכירות השנתיים, בתוספת הפיצוי המוסכם. תביעת השוכר נדחתה ואילו לטובת המשכירה נפסקו 33,114 שקל בלבד.
הסכם השכירות נחתם במאי 2017. לאחר פחות מחודשיים החלו בבניין עבודות חיזוק לפי תמ"א 38 שכללו חפירות והריסות. בשל העבודות נבצר מהשוכר להשתמש בחצר שבסמוך למושכר והוא עזב בתחילת יולי 2017 לאחר שהתקשה להמשיך להפעיל את העסק.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים נגעה לסעיף בהסכם השכירות שבו השוכר הצהיר כי ככל שהבניין יתקשר עם יזם או קבלן בפרויקט לפי תמ"א 38, לשוכר לא תהיה כל טענה כלפי המשכיר.
השוכר טען כי הניח לאור משך הזמן המקובל למתן אישורים לביצוע עבודות בנייה מעין אלה, שיחלוף זמן ממושך מתחילת תקופת השכירות ועד שתחלנה העבודות בפועל. לשיטתו, אילו היה יודע לפני חתימת ההסכם שהעבודות צפויות להתחיל בקרוב, לא היה מתקשר בהסכם. הוא ציין כי המשכירה הפרה את חובת הגילוי שלה כלפיו כשלא גילתה לו את מועד תחילת העבודות.
לדבריו, בנסיבות אלה הוא ביטל כדין את ההסכם. הוא דרש מהמשכירה פיצוי של כ-300,000 שקל בגין אובדן הכנסות והשקעות.
החברה הגישה תביעה נגדית בה טענה שלשוכר לא הייתה זכות לעזוב באופן חד צדדי. היא עתרה לתשלום מלוא דמי השכירות עד סוף החוזה, בתוספת ריבית פיגורים (כ-70,000 שקל). בנוסף היא דרשה את הפיצוי המוסכם בחוזה (כ-122,850 שקל). עוד היא דרשה פיצוי על תשלומי ארנונה ועל נזקים שלדבריה גרם השוכר למושכר.
נכנס בנעליה
השופטת כוכבה לוי מבית משפט השלום בתל אביב הבהירה שהשוכר עבד כשכיר במזנון שהיה שייך לשוכרת אחרת. אותה שוכרת חתמה על הסכם השכירות בספטמבר 2016, כך שמבחינתה העבודות החלו לקראת סוף תקופת השכירות. במאי 2017 השוכר רכש את העסק ממעסיקתו ונכנס בנעליה.
עוד ציינה השופטת כי היתר הבנייה לביצוע העבודות התקבל עוד בדצמבר 2013 והסעיף בעניין אפשרות ביצוע העבודות הופיע גם בהסכם מול השוכרת המקורית. בנסיבות אלה היא דחתה את טענת השוכר כי סבר שהעבודות אינן צפויות להתחיל תוך כדי תקופת השכירות.
עוד קבעה השופטת כי המשכירה לא הפרה חובת גילוי כלפי השוכר שכן לא הוכח שהיא ידעה על מועד תחילת העבודות.
באשר לתביעה הנגדית כתבה השופטת כי המשכירה לא הצליחה להשכיר את הנכס לאחר עזיבת השוכר. עוד היא קבעה שהחלטת השוכר לעזוב נבעה מהעבודות שהחלו להתבצע במקום. לדבריה, אמנם לפי ההסכם במקרה של עזיבה חד צדדית המשכירה זכאית למלוא דמי השכירות, אך בנסיבות המקרה בהן העזיבה נבעה מנסיבות חיצוניות שבגינן לא ניתן היה לקיים את העסק, דרישתה חסרת תום לב. בדומה נדחתה תביעתה לקבלת הפיצוי המוסכם.
בשל העובדה שעל פי ההסכם עם השוכרת המקורית המשכירה הייתה זכאית לדמי שכירות עד ספטמבר 2017, חייבה השופטת את השוכר בתשלום בגין החודשים אוגוסט וספטמבר.
בסיכומו של דבר חויב השוכר לשלם למשכירה 33,114.83 שקל בתוספת הוצאות בסך 5791 שקל.
ב"כ השוכר: עו"ד עודד הכהן
ב"כ המשכירה: עו"ד רונן הרפז
עו"ד רז בן-ארצי עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.