בית המשפט המחוזי בנצרת דחה תביעה לביטול הסכם מכר מ-2012 שהגישה יזמית בנייה נגד הבן של הבעלים וגרושתו. השופט ערפאת טאהא קבע כי החברה סתרה את עצמה בבוטות כשבשלב העדויות שינתה את הטענה המקורית שלה בכתב התביעה להפרת הסכם מחייב עקב אי-תשלום תמורה לטענה שההסכם נעשה למראית עין כחלק מאסטרטגיה שיווקית ולצורך חסכון מס. "אין להשלים עם מצב שבו עותר תובע לסעד בהתבסס על הסכם מכר תקף לכאורה, כאשר הוא עצמו כופר בתוקפו".

ב-2012 חתמו בנו של הבעלים ואשתו דאז על הסכם לרכישת דירה בפרויקט של היזמית בעפולה תמורת 720 אלף שקל. בשנים שלאחר מכן בני הזוג הסתכסכו וב-2016 הם התגרשו.

כשנתיים לאחר הגירושין הגישה היזמית תביעה לביטול הסכם המכר בטענה שבני הזוג לא שילמו את התמורה למעט תשלום אחד בסך 197 אלף שקל.

אלא שבתצהיר העדות הראשית שהגיש בעל החברה (אביו של הנתבע) הועלתה גרסה שונה לחלוטין. בתצהיר נטען כי ההסכם כלל לא היה אמיתי אלא נערך למראית עין במטרה לקדם את שיווק הפרויקט ולחסוך במיסים, כשהכוונה הייתה שהדירה תימכר בסופו של דבר ל"רוכשים אמיתיים". אבי הנתבע הוסיף כי הוא זה ששילם את התשלום הראשון והתכנון היה שהכסף יוחזר לו ברגע שהדירה תימכר באמת.

בנו-הנתבע תמך בגרסתו וביקש להחזיר את הדירה לחברה אבל גרושתו-הנתבעת התריעה שהתצהיר סותר לחלוטין את עילת התביעה המקורית.

למרות זאת, התובעת עמדה על כך שמדובר בהסכם פיקטיבי ולכן הנתבעת עתרה לדחיית התביעה עקב הרחבת חזית אסורה או במילים פשוטות חריגה קיצונית מגדרי המחלוקת שהוצגו בכתב התביעה. בתוך כך היא טענה כי אם מדובר בהסכם פיקטיבי לא ניתן לטעון להפרה של הסכם מחייב.

פגיעה חמורה בזכויות

השופט ערפאת טאהא קיבל את עמדת הנתבעת. "הטענה בכתב התביעה שלפיה הנתבעים הפרו את הסכם המכר הפרה יסודית בזה שלא שילמו את יתרת התמורה על חשבון הדירה... אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה שעלתה בתצהיר... שלפיה מדובר בהסכם למראית עין", כתב.

"מדובר בשינוי מהותי המשנה באופן טוטאלי את אופיו של כתב התביעה ואת גדרי המחלוקת כפי שהוגדרו בכתבי הטענות. אין להשלים עם מצב שבו עותר התובע לסעד בהתבסס על הסכם מכר תקף לכאורה, כאשר הוא עצמו כופר בתוקפו".

עו
עו"ד יאיר שרף | צילום: דני כתרי

השופט הדגיש כי למרות ההתרעה של הנתבעת בדבר הסתירה המהותית התובעת לא טרחה לבקש לתקן את כתב התביעה כדי לכלול בו את הטענה החדשה ולאפשר לנתבעת לבסס קו הגנה חדש. במצב כזה קבלת הטענה שמדובר בהסכם למראית עין תביא לפגיעה חמורה בזכויותיה של הנתבעת שביססה את ההגנה הסופית שלה על ההנחה שבית המאפשר לא יאפשר שינוי חזית.

מעבר לזה השופט ציין כי אם אכן מדובר בהסכם למראית עין אז ברור שאי אפשר לטעון להפרה יסודית של הסכם המכר כיוון שלא מדובר בהסכם מחייב.

לפיכך התביעה נדחתה והתובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 25,000 שקלים.

לא צוינו בפסק הדין שמות עורכי דין בדיני מקרקעין

עו"ד יאיר שרף עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל