בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעה שהגישו דיירים בשכונת גילה נגד שכניהם החרדיים, בטענה כי הטרדה ממושכת שעברו מצדם, גרמה להם לנכות נפשית. הרקע להטרדות הוא התנגדות התובעים למטרד שיצר בית הכנסת שבנו הנתבעים בביתם בצורה בלתי חוקית. התביעה הוגשה גם נגד עיריית ירושלים ואיש העסקים רמי לוי, בטענה שאלה סייעו לנתבעים להמשיך במעלליהם, אך השופטת הבכירה מרים קסלסי קבעה שהאחריות הבלעדית לנזקי התובעים היא של שכניהם.
הפרשה – שאף זכתה להד תקשורתי – פרצה בתחילת העשור הקודם. התובעים, חילונים ממוצא אוקראיני, רכשו קוטג' בשכונה הדרומית בסמוך לבני משפחה חרדית (הנתבעים). זמן קצר לאחר מכן החלו הנתבעים לבצע עבודות שיפוץ והרחבה בביתם לצורך בניית בית כנסת. העבודות בוצעו ללא היתר והעירייה הוציאה נגד הנתבעים צו הריסה מינהלי.
עם זאת, הנתבעים הצליחו לחמוק פעם אחר מפעם מביצוע ההריסה. לטענת התובעים בתקופה זו הם אכלו מרורים מהנתבעים. בין היתר טענו התובעים שהנתבעים שפכו להם חומר רעיל במרפסת, ניתקו להם את החשמל בכוונה, עשו להם רעש בשעות המנוחה, ירו עליהם כדורי פלסטיק וקיללו אותם קללות גזעניות.
התובעים הוסיפו שבשלב מסוים הגיע לביתם רמי לוי – שהיה אז חבר קואליציה בעירייה ומקורב לאחד הנתבעים – במטרה למנוע את ההריסה. מכל מקום, לאחר מאבק ממושך המבנה נהרס וכעת עותרים התובעים לפיצוי עבור הנזק הנפשי שלטענתם נגרם להם. הם הגישו חוות דעת פסיכיאטרית ממנה עולה שבעקבות האירועים נגרמה להם פוסט טראומה והגבלה בכושר התפקוד.
"תברחו לרוסיה, נאציות"
התובעים העידו בין היתר את חברם שהיה עד למספר אירועים בפרשה. אותו חבר כינה בבית המשפט את ניסיונות מניעת הריסת בית הכנסת מטעם הנתבעים ותומכיהם בשם "פוגרום" אותו הנהיג לשיטתו רמי לוי.
גם התובעת העידה ששכניהם הטרידו אותם ללא הרף כאשר הפעילו מגפון בכל אירוע ורמקולים קולניים מרכביהם. לדברי אותה תובעת השכנים היו מקללים אותם בין היתר שיברחו "לרוסיה, נאציות, זונות, תמותו". השופטת קסלסי ציינה בקשר לכך שמעשים אלה בוודאי שמהווים מטרד והפרת חובות חקוקות מצד משפחת הנתבעים.
מנגד, קבעה השופטת, אין לעיריית ירושלים ורמי לוי אחריות נזיקית כלפי התובעים. לדבריה העירייה פעלה ללא לאות כדי להביא להריסת המבנה כאשר גורמים חיצוניים הם אלה שהביאו לעיכוב ההריסה.
גם מעורבותו של רמי לוי באירועים, הטעימה השופטת, לא הוכחה לאשורה. לדבריה עמדתו הערכית של איש העסקים הידוע בנוגע להריסת בתי תפילה יהודיים הינה שאלה ערכית שפסק דינה אינו האכסניה המתאימה לבירורה. מכל מקום, כתבה השופטת, גם אם נניח שרמי לוי עוול כלפי התובעים, הרי שאין קשר סיבתי בין מעשיו לבין נזקי התובעים.
בהקשר זה ציינה השופטת שניכר כי חבר התובעים עוין כלפי האוכלוסייה החרדית וכי היא מטילה ספק בנוגע לטענתו לפיה רמי לוי הנהיג את המאבק נגד הריסת בית הכנסת.
בסוגיית הנזק העירה השופטת שהמומחית הפסיכיאטרית מטעם התובעים לא נחקרה בשום שלב ולכן היא מקבלת את חוות דעתה במלואה. "אין גם מחלוקת כי הנזקים הנפשיים שנגרמו לתובעים קשורות קשר סיבתי ישיר למרורים שהאכילו אותם הנתבעים ובני משפחתם", כתבה.
לפיכך היא חייבה את הנתבעים לפצות את התובעים, ביחד ולחוד, בסכום של 196,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 25,000 שקל.
ב"כ התובעים: עו"ד שמעון דיסקין
ב"כ הנתבעים: עו"ד יוסי רובין
ב"כ עיריית ירושלים: עו"ד פיני ויקסלבוים
ב"כ רמי לוי: עו"ד ליאת גינדי בר
עו"ד מאור גרצנשטיין עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.