השופטת רחלי טיקטין-עדולם מבית משפט השלום בבאר שבע קיבלה את תביעתם של רוכשי דירה בעיר, והורתה לחברת שבנתה אותה לשלם להם פיצויים בסך כ-101,000 שקל בתוספת ליקויי בנייה, בתוספת הוצאות משפט בסך 34,000 שקל. הפיצוי ניתן עבור ליקויי רטיבות קשים וכן עבור והוצאות נוספות.
ב-2013 הדירה נרכשה ב-2013 על ידי רוכש שמכר אותה לזוג רוכשים כעבור כחצי שנה. כשנה וחצי לאחר מכן – כשנתיים אחרי שהדירה נבנתה – רוכשים אלה מכרו אותה לתובעים.
עוד לפני שהמוכרים מסרו לתובעים את הדירה, הם הבחינו בהתקלפות של הפנאלים, ופנו אל הנתבעת בבקשה לתקן את הליקוי, שאכן ערכה מספר תיקונים. לאחר התיקון חזרו קילופים קטנים בקיר.
ביום שבו קיבלו התובעים את הדירה, הם הבחינו בבעיית רטיבות. בבדיקה של חברה מומחית מטעמם התברר שאחוזי הלחות בחדרים רבים בדירה, גבוהים מהאחוזים המותרים. כמו כן, התבררה נזילה באחד הצינורות בחדר הרחצה.
חברת הבנייה טיפלה בנזילה בחדר הרחצה, אך לא ברטיבות המפושטת בדירה, בדרך של פירוק הרצפות, ייבוש החול והתקנת ריצוף חדש. ואולם, החברה בחרה לטפל בבעיית הרטיבות בדרך של הצבת מכשירי ייבוש (פתרון שלטענת התובעים התברר בדיעבד כשגוי).
בעקבות הרטיבות התובעים נאלצו לעזוב את הדירה על מנת להחליף את הריצוף, על חשבונם.
בתביעתם נטען בין היתר כי החברה-הנתבעת אחראית לליקויים בדירה, בהתאם לעמדתו של מומחה מטעם בית המשפט, שסבר שהרטיבות נובעת מכשלים בצנרת.
מנגד, החברה-הנתבעת טענה, בין היתר, כי מכלול הנסיבות מצביע על כך שהתובעים – או אנשי מקצוע מטעמם – הם שגרמו לליקויים בדירה, וכי המומחים לא ציינו מהו מקור הרטיבות.
הנתבעת אף הפנו לחוות דעת המומחה מטעמה, בה נמצא כי אין כלל נזילת מים מצנרת הדירה, אלא התפשטות של רטיבות בכל הדירה, המלמדת על כך שמדובר בשימוש לקוי בדירה, כגון הצפת מים בדירה, שחלחלה מתחת לרצפות.
"טענה לא רצינית"
השופטת אף דחתה את טענות הנתבעת וקבעה כי פירוק הרצפה בוצע בשל צורך לגיטימי – איתור מקור הרטיבות -- וקבעה כי לא הוכח כלל שהרטיבות נבעה ממעשיהם של אנשי המקצוע שהזמינו התובעים.
"לא מצאתי כל פסול בהתנהגות התובעים, אשר רכשו דירה ממיטב כספם, גילו בה רטיבות, ולאחר שקיבלו את עמדת הנתבעת בעניין מקור הרטיבות וזו נדחתה על ידם, החליטו להזמין מומחים מטעמם", ציינה.
השופטת אף דחתה את טענת התובעים שלפיה הרטיבות נובעת משימוש לקוי של התובעים בדירה, לאחר שאימצה את דברי המומחה שציין כי מדובר ב"טענה לא רצינית".
כמו כן, השופטת דחתה טענה נוספת של החברה, ולפיה התובעים לא אפשרו לה להשיב את המצב לקדומו, וציינה כי "התבררה כטענה שאינה אמת".
לאחר חישוב הנזקים – עלות התיקונים שביצעו התובעים, וכן נזקים עקיפים כגון הוצאות אחסון רהיטים, דיור חלופי ועגמת נפש – השופטת חייבה את הנתבעת בפיצויים בסך כ-101,000 שקל. בנוסף, הנתבעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כ-34,000 שקל.
ב"כ התובעים: עו"ד שלמה עמיאור
ב"כ הנתבעת: עו"ד אליזה אבינועם
עו"ד מימון פאר עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל