מתווכת נדל״ן תבעה דמי תיווך על עסקה מנובמבר 2019 בה נמכר בניין ברחוב יפו בירושלים. הנתבעת טענה שהתובעת הסתירה מפניה את זהותו של רוכש הנכס המיועד, והיא לא ידעה שמדובר באדם שהיא הייתה עמו בקשר בנוגע למכירה עוד לפני כניסת המתווכת לתמונה. השופטת חיה זנדברג דחתה לאחרונה את התביעה לאחר שקבעה כי הסתרת זהות הרוכש מהווה הטעיה והמוכרת ביטלה את הסכם התיווך כדין.
חברה שבבעלותה בניין ברחוב יפו בירושלים ביקשה למכור אותו. בינואר 2019 נוצר קשר בין אחד מבעלי המניות בחברה לבין אדם שבהמשך פעל לרכישת הנכס. השניים החליפו הודעות בקשר לנכס מבלי להיפגש פנים אל פנים ובסופו של דבר הרוכש החליט שלא לרכוש את הבניין בשלב זה.
במקביל בפגישה אקראית פגשה המתווכת את בעל המניות ונציג נוסף של החברה והשניים ביקשו ממנה לפעול למכירת הבניין תמורת 120 מיליון שקל. בין הצדדים נחתם הסכם להזמנת שירותי תיווך.
באפריל 2019 נכנס הרוכש למשרד התיווך של המתווכת. הוא חיפש עבור אביו וחברות שבבעלותו נכסים לרכישה.
בשלהי 2019 הציעה התובעת לרוכש לקנות את הבניין. הוא מסר לה שהוא מכיר את הנכס משום שקיבל בזמנו הודעות מבעל המניות בקשר לבניין. הרוכשת הבהיר לו שאם יפנה לבעל המניות שלא באמצעותה, לא תסייע לו בעסקה עם שוכרים אטרקטיביים שביכולתה להביא לנכס.
בנובמבר 2019 הרוכש ביקר בבניין עם המתווכת ואז החליט לבצע את העסקה.
המתווכת פנתה לנציגי החברה ואמרה שמצאה רוכש, מבלי לגלות את זהותו, ואף מסרה כי הם לא מכירים אותו. העסקה בוצעה בסופו של דבר תמורת 110 מיליון שקל. בשלב זה הרוכש העביר למתווכת דמי תיווך בשיעור 2% מהעסקה, סך של כ-2.6 מיליון שקל בתוספת בונוס של 100,000 שקל וזר פרחים.
רק לאחר חתימת ההסכם הבין בעל המניות כי הרוכש הוא למעשה מי שהיה עמו בקשר עוד בתחילת אותה שנה, ולכן סירב להעביר למתווכת את דמי התיווך.
בתביעה נגד החברה טענה המתווכת שעסקת המכר הייתה כדאית לצדדים, והם מרוצים ממנה עד מאד גם כיום. לשיטתה, היא זו שהצליחה להביא למכירת הנכס במחיר גבוה פי כמה מהמחיר בו נרכש על ידי הנתבעת.
הנתבעת טענה מנגד כי התובעת הביאה להתקשרות בעסקה שאיש מהצדדים אינו שבע רצון ממנה. היא הוסיפה שהתובעת לא הייתה ״הגורם היעיל״ לכריתת ההסכם.
חובת גילוי
השופטת חיה זנדברג מבית המשפט המחוזי בירושלים התרשמה שהתיאור האידילי של התובעת לפיו הצדדים מרוצים מאוד מההסכם אינו משקף את המציאות. עם זאת היא הבהירה שעובדה זו אינה עילה לאי תשלום דמי תיווך.
עוד היא קבעה כי התובעת הייתה הגורם היעיל שהביא להתקשרות בעסקת המכר, מה שעלה במפורש בעדותו של הרוכש שהעיד שרק בזכות התובעת קיבל את ההחלטה להתקשר בעסקה.
ואולם, השופטת הבהירה שהתובעת הטעתה את הנתבעת לעניין זהות הרוכש, ובכך הפרה את חובת הגילוי שהייתה מוטלת עליה בנסיבות. היא הבהירה בהקשר זה כי חובת הגילוי נשענת על העובדה שהרוכש אמר למתווכת במפורש שהוא מכיר את המוכר.
השופטת התרשמה שאם זהות הרוכש הייתה ידועה לנתבעת, היא לא הייתה מסכימה להתקשר בהסכם תיווך בסך 2% בתוספת מע״מ.
לפיכך קבעה השופטת שהחברה ביטלה את הסכם התיווך כדין.
לא ניתן צו להוצאות.
ב״כ התובעת: עו"ד איל ויטנברג
ב״כ הנתבעת: עו"ד אריאל אזולאי
עו״ד מרגלית הרפז עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.