בית משפט השלום בהרצליה דחה את תביעתם של מספר לקוחות – כולם קרובי משפחה – נגד עורכת דין, בה תבעו 1.75 מיליון שקל, בטענה שהיא התרשלה בייצוגם.השופט אמיר ויצנבליט מתח ביקורת נוקבת על התובעים, שעוררו רושם בלתי אמין בעליל, וחייב אתם לשלם לעורכת הדין הוצאות משפט בסך 100,000 שקל.
התביעה התמקדה בעסקה לרכישת קרקע באזור כפר הס, אותה רכשו התובעים בשנת 2010, לאחר שלטענתם ניתנה להם הבטחה מפורשת שלפיה תוך ארבע-חמש שנים ייעודה של הקרקע ישונה. הסכם המכר נחתם במשרד עורכי דין אחר שאינו קשור לעורכת הדין הנתבעת – עמם גם לא חתמו על הסכם שכ"ט – אולם היא ליוותה את התובעים לפגישת החתימה.
לדברי התובעים, לאחר החתימה הם החלו להיתקל בקשיים בנושא של שינוי הייעוד, עד שלמעשה גילו שאין סיכוי שהקרקע תופשר לבנייה.
בתביעם נגד הנתבעת הם טענו בין היתר כי היא לא הסבירה להם שמטרת העסקה – הפשרת הקרקע לבנייה – ככל הנראה לא תושג, ולא הסבירה להם את הסיכון הגדול הטמון בעסקה. לטענתם, היא ייצגה אותם "ייצוג מלא", וידעה או היתה צריכה לדעת שהם סומכים עליה בכל הקשור לאפשרות של שינוי ייעוד הקרקע.
אלא שבהליך שהתנהל קודם לכן, התובעים ייחסו את אותם טענות בדבר ייצוג רשלני כלפי משרד עורכי הדין שאצלו חתמו על העסקה. שם, הם טענו כי אותו משרד הוא שהיה אמון ואחראי על נושאים אלה, בעוד שהנתבעת כאן נשכרה רק לבחון את מצבם הרישומי של הקרקע ואת האפשרות לרשום אותה על שמם.
כפי שהבהיר השופט ויצנבליט, באותו הליך אחד התובעים אפילו לא ציין של שם הנתבעת, כשנשאל עם מי התייעץ בעניין עסקת המקרקעין.
חוסר הגינות
לאורך עשרות עמודים פירט השופט את השתשלות ההליכים המשפטיים, טענות הצדדים והגרסאות השונות שמסרו בהליכים השונים.
בסיכומו של דבר, התביעה נדחתה משני טעמים עיקריים: הטעם הראשון הוא מה שנקרא בלשון המשפטית "השתק שיפוטי". במילים פשוטות, התובעים לא יכולים להעלות טענות שסותרות טענות שהעלו בהליכים קודמים.
"התנהלות זו לוקה בחוסר הגינות דיונית... אם נתיר לתובעים לנהוג כך, משמעות הדבר היא שבעל דין רשאי לשנות את גרסתו על-פי נוחותו וצרכיו, ולא לפעול כשהאמת היא שמנחה אותו", כתב השופט.
בהקשר זה השופט הפנה לסתירות חריפות בין שני ההליכים, כאשר התובעים מוסרים תשובות לא משכענות. אחד מהם למשל השיב כי "יש מצב" שבהליך הקודם הכיד עדות שקר.
הטעם השני היה שבמצב זה, ומשום שלא סיפקו הסבר משכנע לגרסאותיהם החדשות, השופט הבהיר שלא ניתן לייחס אמון או משקל כלשהו לטענות התובעים בהליך הנוכחי. "מדוע שנאמץ את גרסתם עתה, ולא נאמץ דווקא את גרסתם בהליך הקודם?" כתב.
על כך הוסיף השופט שגם לגופו של עניין לא הובאו ראיות כלשהן לליקוי שנפל במצבה הרישומי של הקרקע או באפשרות לרשום אותה על שם התובעים.
בפרק הסיכום ציין השופט כי "אין זאת אלא שהתביעה אינה תביעת אמת. היא הסבה לנתבעת צער רב". לנוכח התנהלות זו וסכום התביעה, השופט חייב את התובעים בהוצאות משפט בסך 100,000 שקל.
ב"כ התובעים: עו"ד טל מייק, עו"ד מעין אספיר
ב"כ הנתבעת: עו"ד זיו כהן, עו"ד לירן אקוקא
עו"ד אסף שרעף עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל