השופטת הדסה אסיף מבית משפט השלום בחדרה הכריעה לאחרונה בתביעות הדדיות של שוכר ובעלת דירה. השוכר טען שעזב בגלל בעיות בדירה, שלטענתו שרצו בה לא פחות מ-8 עכברושים בזמן שהוא עם אישה בהריון מתקדם.
אלא שבבית המשפט גרסתו קרסה כליל, כאשר התברר שהוא עזב כיוון שקיבל זכאות לדירה של עמידר. באופן כללי, השופטת אסיף התרשמה באופן "שלילי ביותר" מאותו שוכר מפוקפק וכתבה כי "נראה שמדובר באדם שהאמת ממנו והלאה". נציין, כי בעלת הדירה זכתה במשפט אף שהחליפה צילינדר בתקופת החוזה - מה שאסור היה לעשות ברמה העקרונית.
בסוף 2015 השוכר ובעלת הדירה חתמו על חוזה שכירות לתקופה של כשנה. כמה חודשים אחר כך הם כבר הפכו לאויבים מרים.
ההליך המשפטי החל כאשר השוכר, שיוצג על ידי עוה"ד אילנית דרמר, הגיש נגד בעלת הדירה תביעה כדי שתפתח את הדירה ותשלם לו פיצויים בגין עגמת נפש ועלות חפצים יקרים שנעלמו מהדירה.
השוכר טען כי זמן קצר אחרי הכניסה לדירה התגלו בה בעיות קשות – דליפת ביוב, רטיבויות, בעיות חשמל והופעתם של עכברים וחולדות. לטענתו, הוא פנה לבעלת הדירה אינספור פעמים אך נענה בתשובות מתחמקות, עד שיום אחד בספטמבר 2016, כאשר חזר מחופשה משפחתית גילה שהיא החליפה את המפתחות.
בעלת הדירה, שיוצגה על ידי עוה"ד אוהד אחרק, הגישה תביעה נגדית שסיפרה סיפור אחר לגמרי. לטענתה, הדירה נמסרה נקייה ומסוידת, אולם במרץ 2016 השוכר פשוט הפסיק לשלם.
גרסתה – שנתמכה בין היתר גם בעדות של בנה – הייתה כי השוכר נטש את הדירה, ואף הותיר חובות לעירייה ונזקים רבים.
לא הביא עדים
לאורך פסק דינה, השופטת אסיף קטלה את התנהלות השוכר, וזאת מאחר שהגיעה למסקנה שעדותו הייתה מתחמקת מלאה סתירות, מה גם שהראיות הציגו תמונה אחרת.
כך למשל, הטענה שיצא לחופשה של שלושה ימים הפכה בשלב מאוחר יותר לחופשה של "שבועיים בחוף הים". יתרה מכך, בגרסה שמסר במשטרה לא היה זכר לחופשה כלשהי, כאשר טען כי הוא ומשפחתו עזבו את הדירה לבית הוריו בגלל עכברושים ותנאי סניטרייה גרועים. שתי גרסאות אלה לא התיישבו עם מסרונים ששלח לבעלת הדירה.
ואם זה לא מספיק, ממסמכים שונים התברר שכבר בחודש יולי 2016 השוכר קיבל חזקה בדירה אחרת, של חברת עמידר, אליה גם הזמין מוצרי תינוקות – ראייה לכך שכנראה כבר עבר להתגורר בה. עניין זה התברר לאחר שבעלת הדירה ובא כחה ביקשו צו למסירת מידע לחברת עמידר שיחשפו את פרטי ההתקשרות שלהם עם התובע.
על כך השופטת הוסיפה את העובדה שהשוכר נמנע מלהביא עדים רלוונטיים, למשל את זוגתו או מישהו מטעם עמידר שיעיד לגבי מועד מסירת הדירה לידיו.
לעניין שכר הדירה, השופטת האמינה לבעלת הדירה ולבנה – שגיבו את גרסתם בתמונות שבה רואים את הדירה נטושה עם חפצים מפוזרים בה.
בסיכומו של דבר, תבעיתו של השוכר נדחתה ואילו תביעתה של המשכירה התקבלה חלקית. השופטת חייבה את השוכר בפיצויים של 20,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 11,700 שקל.
ב"כ התובע/הנתבע: עו"ד גב' דרמר (סיוע משפטי)
ב"כ הנתבעת/תובעת: עו"ד אוהד אחרק
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל