בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה תביעה של אם חד-הורית וקבע כי זכויותיה בדירת עמידר שרכשה ב-2003 ביישוב ג'דיידה-מכר גוברת על זכויותיו של בנק מזרחי-טפחות מכוח הלוואת משכנתא שנתן לזוג שרכש את הדירה כעבור 3 שנים מהבעלים הקודמים. השופט דאוד מאזן קבע כי הבנק נהג בחוסר תום לב כשהעניק לבני הזוג הלוואה מבלי לברר לעומק מה מעמדה של התובעת בדירה, חרף החשדות שעלו סביב עסקת המכר והעובדה שהתובעת מתגוררת בנכס.
התסבוכת המשפטית פרצה ב-2015, לאחר שבני הזוג לא עמדו בתשלומי המשכנתא והבנק ביקש לממש את המשכון שנרשם לטובתו על הזכויות בדירה.
בתגובה, התובעת, שרכשה את הנכס כדין 3 שנים לפני בני הזוג אך לא רשמה הערת אזהרה ולא נרשמה כבעלים אצל עמידר, הגישה תביעה להצהיר עליה כבעלת הדירה.
בני הזוג והמוכרים התעלמו מהתביעה ולא גילו מעורבות בהליך, ואילו הבנק טען כי התובעת גרמה לתאונה המשפטית כיוון שלא רשמה את זכויותיה והוא לא יכול היה לדעת עליהן לפני שאישר את המשכנתא. על כן, לטענתו, זכותו מכוח המשכון גוברת על זכויותיה של התובעת בדירה.
היו נורות אזהרה
השופט דאוד מאזן קבע כי אף שהתובעת נמנעה מרישום פומבי של העסקה, לא היא גרמה לכאוס. על כן לפי דיני עסקאות נוגדות זכותה כרוכשת הראשונה לא נסוגה מפני זכותו של הבנק – שנכנס בנעלי הרוכשים השניים בזמן.
בפסק הדין נקבע כי הבנק התרשל כשהעניק לבני הזוג את המשכנתא תוך התעלמות מוחלטת מנורות אזהרה באשר לתוקף העסקה עמם.
כך, הבנק עצם את עיניו לכך שבאופן תמוה בני הזוג נרשמו בעמידר כבעלים לפני ששילמו על הדירה ובניגוד לתנאי הסכם המכר עליו חתמו. יותר מזה, בהתחשב בקרבה המשפחתית בינם לבין המוכרים – הוריו של הבעל – היה על הבנק לדרוש ראיות מוצקות לתוקף העסקה כדי לוודא שהיא לא נעשית למראית עין (לצורך קבלת כספי ההלוואה למשל).
עניין נוסף הוא הידיעה הברורה של הבנק שבנכס שנמכר מתגוררת אישה – התובעת. עניין זה היה אמור לעורר אצלו חשד ולהניע אותו לבחון היטב אילו זכויות יש לה בנכס – האם היא שוכרת או בעלים. אלא שהבנק הסתפק באישור מעורך הדין של בני הזוג שבו נכתב כי התובעת היא שוכרת, ולא טרח לבקש את הסכם השכירות ולקבל תצהיר חתום שבו התובעת מאמתת את מעמדה כשוכרת.
אין ספק, קבע השופט, כי לו הבנק היה דורש את המסמכים האמורים, כפי שהיה אמור לעשות כנושה מקצועי בעל ידע וכלים שמוטלות עליו חובות בירור מוגברות, התאונה המשפטית הייתה נמנעת. לאור הדברים האמורים השופט קבע כי הבנק לא עמד בחובת תום הלב הנדרשת מהרוכש השני בזמן כדי שאפשר יהיה להכיר בעסקה המאוחרת כעדיפה.
לפיכך התביעה התקבלה והשופט הצהיר כי התובעת היא בעלת הדירה וכי זכויותיה גוברות על זכויותיהם של בני הזוג ושל הבנק. הבנק חויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין של 15,000 שקל.
שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד גל מזרחי נחום עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל