בית המשפט המחוזי בחיפה אישר לאחרונהזיכוי מעבירות בנייה ושימוש חורג במקרקעיןעקב הפעלת עסק לממכר שיש ופיזור מצע כורכר בחצר. השופט שמואל מנדלבום ציין כי הטענות שהעלתה הוועדה המקומית שפלת הגליל כנגד שני הנאשמים - תושבי טמרה - העלו סוגיות משפטיות חשובות לגבי פרשנות חוקי התכנון והבנייה אך לא ביססו את אשמתם מעבר לכל ספר סביר.
בכתב האישום שהגישה הוועדה המקומית ב-2015 לבית משפט השלום בעכו יוחסו לשני הנאשמים עבירות של שימוש חורג ובנייה ללא היתר בכך שהפעילו במקום חנות אף שמדובר בשטח חקלאי ופיזרו בחצר מצע כורכר.
הנאשמים הודו כי יישרו את הקרקע אך טענו כי אין צורך בהיתר בשביל עבודה פשוטה שלא שינתה את פני הקרקע. עוד נטען כי ייעוד הקרקע אינו חקלאי אלא למגורים ומסחר, ולכן הם גם לא היו צריכים לבקש היתר לשימוש חורג.
בית משפט השלום קיבל את טענות הנאשמים. בהכרעת הדין המזכה אושר כי תוכנית מתאר שפורסמה ב-2013 שינתה את ייעוד הקרקע, וכי פיזור מצע שלא משנה את פני הקרקע לא מצריך היתר.
אך הוועדה המקומית הגישה על הכרעת הדין ערעור למחוזי בטענה שכל עבודת בנייה מחייבת היתר ושהנאשמים לא מפעילים במקום רק חנות אלא ממש מפעל לחיתוך שיש ואבן. פעילות שאינה נמנית על השימוש המותר בקרקע גם לפי התוכנית הנוכחית.
מנגד הנאשמים הבהירו כי אין בעסק מכונת חיתוך שיש והוא משמש כחנות בלבד.
התקנות השתנו
השופט ביסס את החלטתו על שלוש עובדות: האחת, כי המערערת לא הוכיחה שהעבודות שינו את פני הקרקע. השנייה, כי השטח מיועד למגורים ומסחר. השלישית, כי המערערת לא הציגה ראיות לפעילות של עיבוד או חיתוך שיש בעסק.
על מצע עובדתי זה הולבשו הטעמים המשפטיים של השופט לזיכוי. השופט ציין כי אמנם בתקופת ביצוע העבודות חלו התקנות הקודמות של חוק התכנון והבנייה, שקבעו כי גם ריצוף או מילוי קרקע מחייב היתר בנסיבות מסוימות ואולם, חודשיים לאחר מכן יצאו תקנות חדשות שהעניקו פטור מהיתר בנייה לעבודות חיפוי וריצוף חצר. כלומר, נכון להיום העבודות שביצעו הנאשמים אינן מצריכות היתר.
השופט הבהיר כי מאחר שמדובר בהליך פלילי הוא אינו רשאי להרשיע את הנאשמים על בסיס עבירה שכבר פסה מן העולם.
מכל מקום, גם אם התקנות הישנות חלות על המקרה הרי שגם אותן אפשר לפרש באופן ששולל צורך בהיתר בנייה כשמבצעים שינויים מזעריים שאינם משנים את פני הקרקע, כפי שעשו הנאשמים.
כמו כן, טענת הוועדה המקומית כי הפעילות של החנות אינה מותרת לפי התוכנית לא הוכחה. "המקרקעין מצויים באזור המיועד בין היתר לצורך 'מסחר קמעונאי'", כתב השופט, "ולא הוכח בפני כי פעילות המשיבים [הנאשמים] חורגת מהגדרה זו".
מכאן שלא הוכח כי הנאשמים בנו בשטח שלא כדין או עושים בו שימוש החורג מתוכנית המתאר, ולפיכך ערעורה של הוועדה המקומית נדחה.
עם זאת, מאחר שהוועדה העלתה שאלות משפטיות רבות משקל בנוגע לפרשנות חוק התכנון והבנייה, הוחלט שלא לחייב אותה בהוצאות.
שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד יוסף משעל עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל