בית משפט השלום בירושלים הורה לחברת הבנייה "האחים ישראל" לשלם פיצויים בסך 61,800 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לבני זוג שרכשו דירה חדשה וסבלו מרטיבות בממ"ד שנה אחר שנה.

השופטת מירית פורר קבעה כי החברה אחראית לליקויי רטיבות חוזרים ונשנים, וכשלה פעם אחר פעם בניסיונות לתקן את הליקוי.

התובעים חתמו על הסכם מכר ב-2010 ומועד מסירת הדירה נקבע למאי 2011. חודשיים לפני כן התגלו לראשונה ליקויי רטיבות בממ"ד, והחברה תיקנה אותם עוד לפני שמסרה  את הדירה לרוכשים. אלא שזמן קצר לאחר שהחלו להתגורר בה כבר הופיעו שוב ליקויי רטיבות. לטענת התובעים העניין נמשך כאשר בכל חורף מחדש עם בוא הגשמים שוב מופיעה רטיבות, ושוב החברה מתקנת. 

בעקבות זאת הם הגישו תביעה לפיצויים על אי יכולתם להשתמש בממ"ד עקב הצטברות עובש וטחב, ועבור עגמת הנפש שנגרמה להם.

החברה העלתה בין היתר טענת "שיהוי", לפיה התביעה הוגשה בעיכוב ניכר של כארבע וחצי שנים אחרי שהתגלו הליקויים, ואילו היו התובעים מתריעים במועד החברה יכולה היתה לתקן את הליקוי בעלות מינימלית. עוד היא טענה כי נודע לה על הליקויים לאחר שהסתיימה "תקופת הבדק", כך שתקופת האחריות הסתיימה.

כמו כן נטען כי גם אם נמסרה לה הודעה במועד, הרי שהיא לא נעשתה בכתב ובדואר רשום, כפי שמקובל בתחום הבנייה.

לא יכלו לדעת

בהסכמת הצדדים, מינתה השופטת פורר מומחה מטעם בית המשפט שבחן את הנזק העדכני והעריך שמקור הרטיבות נובע מפגם באיטום הכיסוי החיצוני של הבניין.

בכל הקשור לטענות החברה, השופטת פורר הפנתה לכך שבכתב ההגנה החברה למעשה הודתה שביצעה עבודות איטום בקיר הדירה הדרומי, הקיר אשר לפי מומחה בית המשפט היווה את מקור הבעיה. הדבר אף התיישב עם חוות דעת המומחה מטעם התובעים, לפיה ניכרים ניסיונות לתיקון הליקוי בנכס.

לאור זאת נקבע כי "ממכלול הראיות עולה שהנתבעת היתה מודעת לליקוי ונקטה בפעולות שלא צלחו לתיקונו במשך תקופת הבדק. לנוכח ידיעתה על הליקוי קודם להגשת התביעה, יש לקבוע שידעה על הליקוי מבעוד מועד ואין להידרש לאופן מסירת ההודעה."

בתוך כך החברה אף טענה כי גם אם התובעים הודיעו על הליקוי בתקופת האחריות, הם מושתקים מלטעון לקיומו שכן בפרוטוקול קבלת הדירה הם הצהירו כי המוכר והקבלן מילאו את התחייבויותיהם, וכי אין להם דרישות או תביעות כלשהן.

עו
עו"ד רן מוזס | צילום: צילום עצמי

אלא שבמענה לטענה זו השופטת הבהירה כי בבואם לקבל את הדירה ולחתום על הפרוטוקול, התובעים לא יכלו לדעת שהתיקון שביצעה החברה לא צלח  דבר שניתן היה לגלות רק בבוא הגשם הבא, ולכן אין לפטור את החברה מאחריות במצב שכזה.

היות שהחברה כשלה בניסיונות התיקון, נקבע כי עליה לשאת בעלות התיקון שהוערכה על ידי המומחה מטעם בית המשפט בסכום של 46,800 שקל. כמו כן, נפסק לזכות התובעים פיצוי בסך 15,000 שקל על עגמת הנפש שנגרמה להם. בהקשר זה השופטת ציינה כי "התובעים חוו תהליך של העלאת ציפיות בסיום כל תיקון ואכזבה בבוא החורף הבא."

בנוסף לכך, החברה תשלם לתובעים הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד רן מוזס עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

 

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל