השופט עדי הדר מבית משפט השלום בתל-אביב חייב את חברת "בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות" לשלם כ-160 אלף שקלים פיצויים והוצאות לזוג שרכש ממנה דירה בבת-ים. בפסק הדין שניתן לאחרונה נקבע כי החברה התרשלה בבנייה ואחראית לרטיבות שהתפשטה ברחבי הדירה וחלחלה לדירה שבקומה מתחת. טענות החברה כי הרוכשים לא אפשרו לה לבצע תיקונים ואף שיפצו את הדירה כדי לקבוע עובדות בשטח נדחו. השופט קבע כי מהראיות עלה כי אנשי המקצוע מטעמה פשוט לא הצליחו לפתור את הבעיה.
הרוכשים קיבלו את הדירה ב-2010 והשכירו אותה. לפי טענתם כבר בתחילת הדרך הם דיווחו על ליקויים וחוסרים רבים. אלא שהבעיות לא תוקנו כמו שצריך וכעבור כשנתיים החלה להופיע רטיבות בחלקים שונים בדירה ובדירות נוספות בבניין. בשלב הזה פניותיהם לחברה לא נשאו פרי ובינתיים הרטיבות חלחלה לדירתו של השכן שאף הגיש נגדם תביעה.
בתביעה הם דרשו פיצויים של כ-163 אלף שקלים עבור הפיצויים ששילמו לשכן, עלויות התיקון כולל החלפת כל הריצוף בדירה, בזבוז זמן וטרחה, הפסד ימי עבודה, מניעת הנאה מהנכס ואובדן דמי שכירות.
גרסת החברה הייתה שהתובעים פנו אליה לראשונה לקראת סיום תקופת הבדק. לדבריה, היא ניסתה לתאם מועדים לתיקון אך השוכרת לא אפשרה לה לבצע אותם ולכן בסופו של דבר היא ביצעה תיקונים רק בדירת השכן.
החברה הוסיפה כי רוב התקופה הדירה הייתה מושכרת וגם לאחר שהשוכרת עזבה הרוכשים בחרו לבצע שיפוץ ולהציב עובדות בשטח במקום לתת לה הזדמנות לתקן. בנסיבות אלה נטען כי יש לראות בהם כמי שוויתרו על ביצוע תיקונים ועל הזכות לתבוע אותה. בנוסף חלקה החברה על עלויות התיקון וטיב העבודות שנדרשו בדירה.
מעבר לזמן הסביר
השופט עדי הדר מינה מומחה להערכת הנזקים בדירה, וזה מצא כי היו ליקויים בסיסיים בבנייה: סף מעבר לקוי בשירותי חדר השינה ובמרפסת, חסר בקורת הפרדה ביציאה משירותי האורחים, ליקויי איטום בסלון ועוד.
המומחה העריך תחילה את העלות הכוללת של תיקון הליקויים ב-43,992 שקלים אך בהמשך הוסיף עוד 60 אלף שקל עבור עלות החלפת הריצוף, והשופט קיבל את חוות דעתו.
באשר לטענות הנתבעת, השופט קבע כי אף שהשוכרת הערימה קשיים בסופו של דבר הגיעו לדירה אנשי מקצוע שניסו לתקן את הליקויים אך נכשלו. השופט הבהיר כי החובה שלה כמי שבנתה את הדירה היא לתקן ליקויים תוך זמן סביר ומאחר שלא הצליחה לפתור את הבעיה אין לזקוף לרעת התובעים את הבחירה לבצע שיפוץ.
עם זאת, השופט לא סבר שהמצב מנע מהתובעים להשכיר את הדירה שכן במשך 6 שנים גרה בה שוכרת, למרות הליקויים, ולאחר מכן הם ביצעו שיפוצים כיוון שהתכוונו לגור בה. בנוסף, השופט סבר כי פיצויי עגמת הנפש צריכים להיות נמוכים בהתחשב בכך שהשוכרת אכן הקשתה על ביצוע התיקונים והתובעים לא סבלו מאי נוחות משום שלא גרו בדירה.
בסיכומו של דבר נפסקו לתובעים פיצויים של כ-124 אלף שקלים בתוספת אגרת משפט, עלויות מומחים בסך כ-10,700 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 שקל.
בפסק הדין לא צוינו שמות עו"ד מקרקעין מייצגים
עו"ד מורן דבש עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל