השופטת סיגלית מצא מבית משפט השלום בחיפה קיבלה חלקית את תביעתם של בני זוג שרכשו דירת פנטהאוז בקריית אתא, וחייבה את הזוג שמכר להם אותה לשלם להם 50,000 שקל, בגין הפרת החובה לגלות כל מה שידוע על מצב הנכס לפני החתימה על החוזה.

התובעים רכשו מהנתבעים את הדירה ב-2013. בתביעתם הם טענו כי הנתבעים הטעו אותם כשאמרו להם שהדירה כוללת חנייה. כשעברו להתגורר בה, הם גילו שאין חנייה צמודה, לאחר שאחת השכנות אמרה שהחנייה שייכת לה.

מכאן נטען, בין השאר, כי הנתבעים הפרו את חוזה המכר הפרה יסודית, המצדיק את הפיצוי המוסכם שנקבע בו, בסך 99,000 שקל.

במעמד חתימת ההסכם או בסמוך לו, הנתבעים הציגו לתובעים טופס חיוב ארנונה הכולל תשלום עבור "חניה/מחסן". בעניין זה התובעים טענו כי הנתבעים אמרו להם שהטופס מעיד על כך שלדירה חניה צמודה, בעוד שהנתבעים טענו כי אמרו לתובעים שהם לא יודעים מה פשר החיוב.

למעשה, הנתבעים הכחישו מכל וכול את גרסת התובעים, וטענו כי אמרו להם בגילוי לב מלא שהם לא יודעים אם לדירה חנייה צמודה או לא. לטענתם, הם אף הסכימו להפחית מחיר הדירה עקב חוסר וודאות זה.

עוד נטען בין היתר כי העובדה שחוזה המכר לא מתייחס לחנייה, מעידה שלא היה כל מצג שווא מטעם הנתבעים.

גרסה מתפתחת

אלא שהשופטת מצא שוכנעה כי "הנתבעים אמרו לתובעים, לפחות במעמד החתימה על הסכם המכר, כי לדירה חניה צמודה בה הם חונים, אולם טרם בוצעה חלוקה של השטחים המשותפים (הסבר הכולל סתירה פנימית לכשעצמו). עם זאת, הסכם המכר לא כלל, בכוונת מכוון, את החניה בה טענו הנתבעים כי הם חונים".

מה שפגם באמינות ההתובעים היה העובדה שגרסתם "התפתחה" לאורך ההליך – החל מהכחשה נחרצת ומהאמירה כי לא ידעו כלל שיש בעיה כלשהי לגבי החנייה, ועד לטענה שאמרו לתובעים שכאשר הם רכשו את הדירה בעבר, החנייה היתה "בחוזה כן, בפועל לא".

כמו כן, גרסת התובעים נתמכה בעדותו של עורך הדין שייצג את התובעים במעמד החתימה, והעיד גם הוא כי הנתבעים אמרו שלדירה חנייה צמודה.

עם זאת, גם גרסת התובעים לא התקבלה במלואה, לנוכח דברי עורך הדין, שהעיד כי לפני הרכישה התריע בפני התובעים שלא קיבל מסמכים המעגנים את זכויותיהם על החנייה, ואף הציע להם לדחות את החתימה על מנת לערוך בדיקות בעניין.

משכך, השופטת אף דחתה את טענת התובעים שלפיה אילו היו יודעים שלדירה אין חנייה, לא היו קונים אותה. "לו אכן היו הדברים כך, ניתן היה לצפות כי יקבלו את עצת בא כוחם וימתינו עם החתימה על הסכם המכר עד להשלמת הבדיקה בעניין זה."

בהיבט המשפטי, השופטת קבעה כי לא מדובר בהפרת חוזה, שכן לא ניתן לדבר על הפרה כזו במצב שבו חנייה צמודה לא הוזכרה בו, כלומר לא ניתן מלכתחילה לפרש את החוזה ככולל חנייה.

אולם השופטת קבעה כי הנתבעים יפצו את התובעים על הנזקים שנגרמו להם בשל הפרת "חובת הגילוי" של הנתבעים לפני החתימה על החוזה. סכום הפיצוי (50,000 שקל) נגזר משווי החנייה. בנוסף, הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

ב"כ התובעים: עו"ד ליאור לוי ואח'

ב"כ הנתבעים: עו"ד אהוד דהאן

עו"ד רפאל לב עוסק/ת ב- דיני מקרקעין 
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל