השופט יאיר חסדיאל קיבל לאחרונה תביעה שהגישו רוכשים נגד חברת טי.אס.סי שמכרה להם דירה חדשה במסגרת פרויקט חיזוק בהרצליה. החברה, שפועלת בתחום ההתחדשות העירונית, טענה כי העיכוב במסירת הדירה נבע מגורמים שאינם בשליטתה ובין היתר גילוי ״סליק״ שלא הופיע בתוכניות הבנייה. השופט הדגיש את האחריות הרבה של יזם בעמידה במועד המסירה לנוכח המצוקה שגורם כל עיכוב לרוכש.
הסכם המכר בין הצדדים נחתם ביולי 2016. בכתב התביעה סיפרו בני הזוג שמועד המסירה החוזי נקבע לתחילת דצמבר 2018, אך הדירה נמסרה להם רק בסוף דצמבר 2019. הם דרשו פיצוי בהתאם להוראות חוק המכר על פי עלות שכירות חודשית של דירה דומה.
הנתבעת טענה להגנתה כי העיכוב נבע מאירועים שנמצאים מחוץ לשליטתה. לדבריה, במהלך הבנייה התגלה סליק מימי המנדט שלא הופיע בתכניות הבנייה מה שגרר עיכוב של שלושה חודשים בבניית השלד. היא הוסיפה כי בתחילת דצמבר 2018 הופיעו ״גשמים חריגים״ שגרמו להצפת בורות החנייה.
זאת ועוד לדבריה, היו עיכובים בעבודות חפירה של חברת החשמל והדירה לא עמדה בביקורת הרשות הארצית לכבאות בשל התקנת ארון בדירה על ידי התובעים ללא קבלת אישור. עוד היא ציינה כי אחד הדיירים בבניין הגיש תלונת סרק לעירייה וטען כי יש ליקויי בטיחות חמורים בפרויקט, מה שהביא לשינוי בדרישות העירייה בשלבים מאוחרים של הבנייה.
לעג לרש
השופט יאיר חסדיאל מבית משפט השלום בבת ים ציין כי אין מחלוקת שהחזקה בדירה נמסרה רק בסוף דצמבר 2019, כך שנוצר בקרקע ההסכם ״בור״ בעומק של לא פחות מ-13 חודשים המבטא את הפער בין מועד המסירה החוזי לבין מועד המסירה בפועל.
השופט הדגיש בהרחבה את הרציונל שבמנגנון הפיצוי על איחור במסירה הקבוע בחוק המכר. הוא ציין שמטרתו המרכזית היא לקדם את אינטרס הוודאות של ציבור רוכשי הדירות: "איחור בקבלת הדירה עלול להותיר את הרוכש ללא פתרון דיור, לגרום לו לנזקים כלכליים ולהותירו במצוקה בשל חוסר הוודאות בכל הנוגע למועד המסירה", כתב.
השופט ציין כי לאחר שסוכם מועד המסירה, המוכר מחויב לו ועליו להביא בחשבון טרם סיכום המועד את כלל הסיכונים שעלולים לעכב את השלמת בניית הדירה. זאת, במיוחד בפרויקטים מסוג תמ״א 38 – שדה מקצועי, בירוקרטי, חוזי, מסחרי, ואנושי הידוע מראש ככזה העלול להיות עמוס מוקשים לרוב.
לגופו של עניין כתב השופט כי ״מבראשית תירוצי הנתבעת תוהו ובוהו, וחושך ראייתי על פני תהום״. הוא ציין כי בניגוד לטענת מנהל הנתבעת בעניין הסליק, הקבלן המבצע לא ידע על מה מדובר.
כמו כן, מחומר הראיות עלה כי שורש העיכוב בעבודות התשתית של חברת החשמל נבע מהתנהלות הנתבעת, ובכל מקרה, לא מדובר בגורם שלא ניתן לצפות מראש.
השופט הוסיף כי תלונת הדייר לעניין ליקויים בבניין לא הייתה ״קרוצה מן האוויר״ והנתבעת נדרשה לתקן ליקויים בטיחותיים בבניין טרם איכלוס הדירות. עוד הוא כתב כי טענת הנתבעת למבול לא הוכחה וגשמים בחודש דצמבר הם דבר צפוי.
לסיכום כתב השופט כי האשמת התובעים בעיכוב בשל התקנת ארון מהווה ״לעג לרש״.
בסופו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את התובעים ב-109,500 שקל בתוספת הוצאות בסך 5,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 22,275 שקל.
ב״כ התובעים: עו"ד מיכאל מלכה
ב״כ הנתבעת: עו"ד גיל-עד זגר
עו"ד אבי ששו עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.