בית משפט השלום בקריות דחה תביעה שהגישו רוכשי בית בעכו לפיצויים של 450 אלף שקל מהמוכרת ומהעירייה על שלא יידעו אותם שהבית פוצל לשתי יחידות ללא היתר. בפסק דין שפורסם לאחרונה על ידי השופט דאוד מאזן קבע כי הרוכשים הסכימו לבצע את העסקה למרות מודעותם למצב ותוך התעלמות מאזהרותיה של עורכת הדין, ומשכך האחריות מוטלת עליהם.
בהסכם המכר שנחתם בספטמבר 2011 הצהירו הרוכשים כי הם קונים את הבית כפי שהוא (AS IS) ומוותרים על כל טענה של אי-התאמה למעט פגם נסתר. מהצד השני הצהירה המוכרת כי הבית נבנה כדין ואין בו חריגות בנייה.
לימים החלו הרוכשים לבצע שיפוצים בבית ובעקבות זאת הוצאה נגדם צו הפסקה שיפוטי שמנה חריגות בנייה שונות כולל קיומה של יחידת דיור נפרדת במרתף – עליה ידעו הרוכשים עוד לפני שרכשו את הנכס.
ב-2012 הם הגישו את התביעה נגד המוכרת, העירייה והוועדה המקומיתל תכנון ובנייה. לגבי המוכרת הם טענו כי הסתירה מהם שהפיצול נעשה ללא היתר ובכך הפרה את הסכם המכר וגרמה להם לנזקים כמו ירידת ערך ועוגמת נפש. באשר לשתי הנתבעות האחרות נטען כי העירייה התרשלה כשהנפיקה אישור היעדר חובות מבלי לדווח על חריגת הבנייה ואילו הוועדה המקומית שנתנה אישור אכלוס לבית.
לקחו סיכון
בשלב הראשון השופט דאוד מאזן פטר את המוכרת מאחריות, וקבע כי אי אפשר לטעון כי הטעתה את הרוכשים או הפרה את ההסכם משום שהם המשיכו בעסקה אף שהיו מודעים היטב לחריגות הבנייה.
השופט הפנה לעדותה המהימנה של עורכת הדין שייצגה את הצדדים בעסקה, במסגרתה אמרה כי הבהירה לרוכשים שכנראה אין היתר לפיצול והיחידה הנוספת נבנתה שלא כדין ואף המליצה להם לבצע בירור מעמיק אך הם התעלמו מדבריה וחתמו על ההסכם בכל זאת.
מה שעוד מחזק את הידיעה הברורה של הרוכשים על אי-החוקיות, הוסיף השופט, הוא נוסח ההסכם המתייחס ליחידת דיור אחת אף שבבית היו שתי יחידות דיור ושני שוכרים שונים, ודיווח כוזב לרשויות המס על יחידה אחת עם מרתף שלא הזכיר דבר וחצי דבר על סגירת המרתף והפיכתו לדירה נפרדת.
השופט ציין בנוסף כי עורכת הדין סיפרה בעדותה כי הבית נבדק על ידי שמאי לצורכי משכנתה אלא שבאופן תמוה הרוכשים לא זכרו מה נקבע בשמאות. התנהלות זאת, קבע, רק מחזקת את המסקנה שידעו על כך שהפיצול בוצע ללא היתר.
בהמשך, השופט דן בשאלת האחריות של הוועדה המקומית, וקבע כי מאחר שהסכם המכר נחתם שלושה חודשים לפני שהתקבל האישור של העירייה ברור שהעסקה לא הייתה תלוי במה שנכתב או לא נכתב באישור.
מלבד זאת, השופט הבהיר כי מטרת החוק בקבלת אישור היעדר חובות לצורך רישום בטאבו היא לאפשר לעירייה לגבות חובות בדרך יעילה ולא לחייב את רשויות התכנון לבדוק את פרטי העסקאות. באשר לוועדה לתכנון ובנייה נקבע כי לא ניתן לצפות שתדע על חריגת בנייה שלא דווחה לה.
בסיכומו של עניין השופט קבע הרוכשים התעלמו ביודעין מהמצב המשפטי והתכנוני ולקחו על עצמם את הסיכון בכך שהצהירו בהסכם המכר כי הם רוכשים את הבית כפי שהוא. משכך, תביעתם נדחתה והם חויבו לשלם לנתבעות הוצאות משפט של 8,000 שקל.
שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד חיים אטלי עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל